24.9.01

היי חמוד, מזמן לא כתבתי לך, השארתי אותך בזמן האחרון עם המון סימני שאלה. ב11- לחודש, יום אחרי שכתבתי לך לאחרונה הייתה לי פגישה עם ליאור. את ליאור הכרתי בעבודה. הוא היה המנכ"ל והפכנו לחברים טובים, לכן החלטתי שאני רוצה לספר לו. קבענו יום להיפגש, אחרי שסגרתי את הטלפון איתו ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון וידעתי שעוד מעט אני לא אחשוב ככה, כי זה מפחיד כי זה עוד מישהו שידע, קבענו ליום שלישי שבוע אחרי - לתאריך 11.9.01. באותו יום נפגשנו במשרד ואחרי כמה דקות יצאנו, ישבנו במסעדה באלנבי, הבאתי לו לקרוא קודם את השיר של שירי, הוא אמר שמי שכתב את השיר הזה מכיר אותי נפלא, אחר כך נתתי לו לקרוא את המכתבים שאני כותבת לך, מה שמאוד שעשע אותי זה לראות איך לאט לאט יורד לו החיוך מהשפתיים, כשהוא סיים לקרוא הוא אמר שאני חייבת ללכת לטיפול, שאני חייבת לטפל בזה, ושאני לא יכולה לטפל בזה לבד שאני חייבת ללכת לראות מישהו. מה שאני הכי אוהבת בליאור זה את הכנות שלו, הוא אומר את מה שהוא חושב, הוא אומר לך את זה בפרצוף. מי אתה ליאור מ' שתגיד לי מה אני מרגישה?! אני שונאת אותך שאתה אומר לי את ההרגשות שלי את התחושות שלי בפרצוף. אני כועסת עלייך שאתה מרשה לעצמך להגיד לי את האמת בפרצוף, למה אתה חושב שרק לך מותר ולאחרים אסור? באיזה זכות אתה מרשה לעצמך להגיד לי את האמת בפרצוף?

26.9.01

שוב היה לי לילה קשה, שוב פעם לילה של דמעות, שוב פעם לילה של פחדים, לילה של תחושת מחנק, סגר, ניסיתי לדבר עם אדם אבל אני רציתי לדבר לא רציתי להקשיב, והוא לא הפסיק לדבר, התקשרתי בסוף למייק, הוא היה באוטו עם אלעד ועופר, הם היו במצב רוח טוב, הייתי צריכה מישהו שיקשיב, הם פתאום לא היו האנשים המתאימים, ושי לא בארץ, ניתקתי להם. אני חושבת שהניתוק הפתיע אותם והדאיג אותם כי כמה דקות אחר כך חצי מהטלפונים בבית התחילו לצלצל, דיברתי קצת עם מייק אבל הוא היה בסופר ולא באמת היה מרוכז.

28.9.01

יקירי ברשותך המכתב הזה יהיה מופנה אליו, אל אלי, אותו אדם שאני מספרת לך עליו.

אלי שלום,

לפני 11 שנה נפגשנו לראשונה, עבדת עם אבא שלי בבית חולים מאיר, אני אז הייתי בת 7, ילדה תמימה שרק איבדה את אמא שלה, ילדה שנפלה לא מרצונה לחיים האמיתיים בגיל כל כך מוקדם. אף אחד לא היה מוכן לזה, ואבא שלי, אדם שאתה טוען שהיה חבר שלך, הוא היה מביא אותי בחופשים או אחרי בית ספר, כשלא היה סידור אחר, אליו לעבודה, אליכם לעבודה, אתה התנדבת לשמור עלי כשאבא שלי עבד, הוא סמך עלייך, הוא בטח בך שתשמור עלי, ואתה את הרסת את חיי! אתה לקחת ילדה תמימה, והכנסת אותה לעולם מגעיל, רע, מפחיד, אסור! את הכנסת אותי לעולם של סקס, ואני הייתי בסך הכל בת 7! בת 7 אלי, ילדה בת 7 צריכה לשחק עם בובות לא באברי מין! ילדה בת 7 צריכה לראות סרטים מצויירים לא סרטים כחולים לא סרטי סקס!

חתיכת חרא אחד הרסת לי את החיים, בגללך אני בוכה בלילות! בגללך אני לא ישנה בלילות, בגללך אני לא מסוגלת ליצור קשר נורמלי עם בחור, בגללך, בגללך! בגללך סקס מבחינתי זה דבר דוחה, משהו שצריך להתקבל אצלי כמו אצל כל אדם נורמלי כדבר יפה, סקס, לעשות אהבה, אתה לקחת את זה ממני!

אני לא מסוגלת לעשות את זה בגללך!

אתה לקחת ממני את הילדות את השנים שצריכות להיות השנים הכי יפות שלי, אתה לקחת את זה. אתה לקחת לי את הביטחון, את היכולת לבטוח בגבר סטרייט, לבטוח בכלל באנשים. אני מתפללת לפעמים שהחיים שלך היו קשים, שכל יום שעובר הוא סבל בשבילך כי בשבילי הוא כזה. כל יום שלי זה מאבק ואין לך מושג עד כמה המאבק הזה קשה, כמה פעמים חשבתי להרוג את עצמי, והסיבה היחידה שאני לא עושה את זה, זה המשפחה שלי, אבא שלי אותו אדם שאתה אמרת שהוא חבר שלך.

אני לא מאחלת לך מוות, להפך אני מאחלת לך שתחייה, שתחייה הרבה ושתחייה רע. כמה שיותר רע. הכי רע שאפשר.

אני עוד אנצח אותך אני עוד אחיה ואחיה טוב הכי טוב! יעלי