|
שלום אמא, התורה מצווה: "כבד את אביך ואת אמך" וכולם רודים בילדים שלא עושים זאת. הייתי רוצה שתצווה גם כנגד, ושכולם יפקחו את העיניים והפיות למראה חוסר הכבוד והניצול שהורים מטיחים בילדיהם. הרי הכוח נמצא אצל ההורים ולפעמים הם מנתבים אותו למקומות נוראים.... כמוך אמא! ממך אני רוצה להיפרד היום. אחרי שנים של ציפייה, תקווה, רחמים, אכזבות וכעסים שסוף סוף יצאו, הגעתי לנקודה שבה אני אומרת די! שבה אני עומדת מול ה' ושואלת: איך? איך אמא בשר ודם יכולה להפקיר כך את ילדיה? איך יכלה היא לזבוח את ילדתה הקטנה פעם אחר פעם על מזבח האהבה שלה עצמה?! כל השנים של ילדותי המעוותת החזקתי את עצמי בשבילך. כל השנים שמרתי את הסודות חזק חזק בבטן כדי חס וחלילה לא לפגוע בך, ואת בעצם ידעת אותם. ידעת אותם ושתקת בעת הם יודעים אותי. בעת הם רומסים את ילדתך, יוצאת רחמך, בעורמה ואכזריות בלתי נשלטת והורסים כל טיפת שפיות ואמת שעוד נשארה. לא יכולתי להיפרד ממך באמת עד היום משום שתמיד קיוויתי שהאמא המחייכת הזו עם העיניים היפות והטובות שהערצתי, תחזור אלי. אבל היא אף פעם באמתלא הייתה שם. זו הייתה אשליה. מסיכה. כמו שאני היום עם אלף אלפי מסיכות ואני כבר לא יודעת מי אני. כשהתחיל המשפט התפללתי שתשברי. האמנתי שהוא נטע בך את כל הזבל שיצא לך מהפה. אבל לא! את ישבת שם ובלי להניד עפעף נאבקת עד זוב דם להצלתו של בעלך המלומד והמקסים. ובל נשכח - אבא למופת...! זה היה כל-כך מטורף שאפילו השופטים היו המומים ממך. הם הבינו מיד את מה שאני סירבתי להבין - את ניסית לכפות על מישהו שידעת שהוא אשם בתועבה ובעצם - ניסית לכפות על עצמך. גם עכשיו, אחרי ההרשעה, אין לך שום נקיפות מצפון שהשלכת את ילדתך לרחוב להיאבק לבד עם החיים וחיכית לו מאופרת ומסורקת למשעי (כדי שחס וחלילה לא יראו...) מאחורי בית המשפט. ראיתי אותך בחטף ונבהלתי. התרגשתי אפילו, אבל באותו רגע בדיוק גם הבנתי שזהו. האשליה התפוצצה. עכשיו אני נמצאת בנקודה שאני שוב מתגעגעת אלייך וכואבת מאד ומפה בדיוק רוצה אני לומר לך שלום לעד. אני לא מוכנה יותר לרחם עלייך, להצדיק אותך או לחכות לך. כולם כל-כך מתפלאים ושואלים איך אני עדיין חושבת עלייך ומתגעגעת למשהו שהוא כל-כך רע. אני לא יודעת למה אבל אני יודעת שעם זאת, אני אף פעם לא אסלח לך על החיים שנתת לי (או יותר נכון-לקחת ממני) ועל אי היותך אמא פרט לכך שדמך זורם בדמי. אני יכולה עוד להוסיף ולהזכיר ולשחזר עד כמה סבל ונורא המטרת עלי אך זה מיותר. שורה תחתונה - אל תנסי לעולם, אבל לעולם לבוא ולהתחנן להבנה, כי היום אני הפסקתי להבין אותך (בתקווה שלנצח) והתחלתי לנסות ולהבין את העולם האמיתי, השפוי ואת - לא שייכת לשם!!!
אני סולדת ממך אבל אני אומרת לך שלום. שלום אמא.
|
 |
