על הרצפה, רעד מבכי פנימי, עיניים מזוגגות משבועות של חוסר שינה. מחטים מגלות
זיו -פניהן, פצעי עבר נפערים, בטן נקרעת.

אכתוב בפשטות? אני רוצה למות. אם המוות היה בהישג יד, לא הייתי מפקירה עצמי
למחשבות נוספות.

עיוות נוטף משיגעון אוחז בי. נועץ שיניים מחודדות, מפלצתיות.

אני חושבת מוות, נושמת מוות, חושקת במוות.

הילולת מוות של חלומות בהקיץ של חבלים מהדוקים סביב הצוואר ופנים שמכחילות,
נשימה שמתאדה. אקדח שמפורר גוף במחי יד. גופה שאבריה מרוסקים על קרקע קשיחה.
גוף צף על פני המים ועוד ועוד ועוד. תחנונים - שנשארים בגדר מושא תפילות.
מחשבות על הלוויה, הספדים, רגבי אדמה שמעטרים גוף, מחשיכים נשמה. מלאכת
הרקימה החולנית הזו. מפוזרת על הרצפה מרסיסים של כאב וחושקת במוות.

אין בעיניים שלי דבר מלבד מוות, כאב וחושך.

הוצאתי לסקל, ישבו הדינים
ודם הנידו ראש.
ארור, ארור אשר הרביץ חטאת
לפתח לב אנוש!
נשך אבק לוהט רגלי היחפות
כחי הלך ודל;
קוצי צבר חורים לארך הנתיב
ושחק מחשה מעל.
וכה אצעד, אצעד, ויש אפנה
ואחרי אביט, אמתין:
אולי הונף סודר בידי אותו האיש
על סף בית-דין

(רחל)