עיניי
כנמס סכר.
אישוניי
כתחליב
נמרחים
על לחיי הבוערות.

כניצן טמיר
מבצבץ ראשי
מבין סחרחרת-העבר:
אנסבל בני-חושך
בצעדי און
באזני התיכונה,
וכת האיסיים
כמים דלוחים
דולפת
דרך
סדקי נימיי.

---------

אבן הגויל
גמעה
עינייך הערמוניות,
אסופת שערך
כתקיף-אבל
כיסתה
שוליה.
גבך מרוצף
בגומחות מלבניות
זע כעלה יתום,
ואצבעות-עכביש
לפתו הסכין
וכיסו
צבעה הזהרורי.
אופרה דואית
רווית מצלולים
זימרו
סכינך ואבן הגויל-
דו זעיר
רקמה הסכין
ורה עוגב
פלטה
האבן.
מחזה ביעותים
לשעת-כוכבים
ועיניי
כ
עיני חתול אדמדם
קראו
מערכת אותיות
שמי
על אבן
הגויל.
על יצועי
תחת
זניט השמיים
קול זמרה
בלאט,
אפיק
וסכינך
תעטר
צווארי
בחתך רחבי.
צרורות
דם
ידלפו
מרחמי
כנהר תשוש
יזרמו
למרגלות קברי.