peacemeker החדר של

פברואר 2001 מחר אני נפגשת עם המזכירות של הקיבוץ. יתקבלו החלטות לגבי גורלי בשנים הקרובות. ברגשות שלי אני לא רוצה מהם כלום. אני רוצה לעזוב עכשיו ולא לקבל מהם דבר ולעשות הכל בעצמי - למרות שאני עדיין ילדה. אני כועסת. אני מאוד כועסת על הקיבוץ. אבל אני מפחדת להיות לבד בעיר. אז בשיחה אני צריכה להלחם כדי שיתנו לי דברים בשבילי. כדי שיהיה לי יותר טוב. זה משהו שקשה לי לעשות. פעם לא ידעתי לעשות אותו בכלל. זה מכוער זה לא מוסרי. אבל זה דברים שאני רוצה בשבילי. בתוך כל המלחמה המכוערת הזו, למרות שזה מאוד קשה, חשוב לי לזכור שאיכפת לי מאוד מהקיבוץ כולו, ומהאנשים שגרים שם ומהילדים שהולכו לאיבוד, ושזה הבית של המשפחה שלי.

	19.03.2002 כשהיינו קטנים, כשהשומרת לילה לא הגיעה למרות שקראנו לה, הייתה באה אלינו לבית הילדים לביאה. גדולה, אימהית, חזקה וחמה. היא הייתה מלקקת לכולנו את האצבעות ועוזרת לנו להירדם ולא לפחד. כשגדלנו, אל המוסד החינוכי היא לא העזה לבוא. יש הרבה לילות שהיא באה אלי לחדר ובוכה לי ליד המיטה. אבל אני מגרשת אותה, כי היא לביאה של הקבוצה, ולא שלי, ואסור לי, כי אני בלי הקבוצה. עכשיו אני חושבת על זה שאין ולא תהייה יותר לעולם קבוצה. כולנו ביחד רצחנו אותה. ועכשיו ללביאה אין בית לישון בו. אז כדאי שאני אסכים לה לפעמים לישון אצלי במיטה - כדי שלא יהיה לה קר - ושהיא לא תבכה.

21.04.2002 אני מפחדת מאוד מההתנתקות מהקיבוץ. אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות, ושזה היה צריך להיעשות כבר מזמן, אבל זה מפחיד להיות לבד בעולם. אני יודעת שהמצב הוא שאני כבר מזמן לבד בעולם, אבל זה מפחיד להשלים עם זה. בפגישה עם המטפלת שלי יצאו לי דמעות מהעיניים מרוב פחד. היא אוהבת אותי. אומץ זה כשמפחדים. אני גם אוהבת אותי ורוצה לחבק אותי ולהרגיע אותי - וזה גם בסדר לבכות.


10.06.2002 מכאיבה לעצמי # לאהוב את עצמי שונאת את הגוף # לעשות אהבה רגשי אשמה עצומים # אני בסדר, גיבורה חייבת להציל את כולם # אי אפשר - עושים מה שניתן - אני יותר חשובה מהכל רויקטימיזציה # אי אפשר להגן על עצמי - לא צריך להוכיח כלום וזהו פלשבקים # לחיות ביחד עם מה שקרה לבד # מוקפת חברות ותמיכה מקצועית פחד משתק # להשתמש בפחד להגנה, להיות מוגנת למות # לנצל את החיים ככלי מרכזי לשרוד # לשנות את העולם לאהוב, לגעת, לנשום, לישון, לבכות לחיות, לקוות, לנצח. אני מעולה. הכי שיש בעולם. מלכה!