ניתקתי עם חברה שלי ונשכבתי במיטה, הרגשתי שוב איך היד שלו זוחלת על גופי, איך הקולות סוגרים עלי כמו קירות שחורים, הריח חזר והטעם לא השתנה גם לאחר ששתיתי כוס של מיץ תפוזים והדמעות שהיו רק התחזקו.

אחרי חצי שעה העובדת הסוציאלית התקשרה.
היא אמרה שחברה שלי דיברה איתה, היא לא אמרה לה בדיוק מה קרה, רק שהיא נשמעה מפוחדת ושקרה לי משהו נוראי.
היא אמרה שכבר שהייתי אצלה היא הבינה שקרה משהו כזה.
דיברנו כמה דקות על זה, וביקשתי ממנה לא לדבר על זה עם אף אחד.

בערך ב2:00- אמא שלי הגיעה מהעבודה. (היא חזרה לעבוד אחרי שהיא חזרה).

ניסיתי להראות שהכל בסדר, אבל לא ממש הצלחתי.
היא שאלה אותי מה קרה והתחמקתי.
אחרי דקה יצאתי מהחדר ואמרתי לה שאני אספר לה מה קרה, בתנאי שהיא לא תעשה עם זה שום דבר.
היא אמרה שהיא מבטיחה.
סיפרתי לה מה הוא עשה לי.
היא היתה בשוק.
היא שאלה אם אני בטוחה.
פה התחלתי להרים את הקול בעצבים ואמרתי שכן.
היא היתה בהלם...
היא לא האמינה שהוא מסוגל לעשות דבר כל כך אכזרי.

היא החלה להתהלך בחדר ולשאול אותי איך אני מצפה שהיא לא תלך עכשיו להרוג אותו אחרי מה שהוא עשה לי. איך אני מצפה שהיא לא תעשה עם זה שום דבר, בלי שהוא ידע שהוא לא יעז להתקרב אלי כי היא יודעת מה קרה.

אמרתי לה מתוך בכי שהיא הבטיחה לי לא לדבר על זה.

אחרי כמה דקות היא התקשרה לעובדת הסוציאלית, וביקשה לדבר איתה.
העובדת הסוציאלית אמרה שהיא תגיע עוד כמה דקות.

אמא שלי יצאה החוצה לקראת העובדת הסוציאלית, הן דיברו כמה דקות בחוץ ואז נכנסו הביתה.
אני ישבתי בסלון וחיבקתי כרית.
לידי היתה חבילת שוקולד כדי להעביר את הטעם.
חייכתי חיוך קטן והצעתי לה גם.

אני לא ממש זוכרת מה היה באותה שיחה שהיתה בסלון בין אמא שלי, העובדת הסוציאלית וביני. אבל אני זוכרת שהמסקנה היתה שצריך לספר לאבא מה קורה, שהוא צריך להיות מעורב.

אחרי שהעובדת הסוציאלית הלכה, אמא התקשרה לעבודה של אבא, ודיברה איתו.
היא אמרה לו שקרה משהו ושאנחנו צריכות לדבר איתו.

כשאבא הגיע הלכנו אליו, אני לא יכולתי לדבר, אז אמא דיברה.
ואבא שאל כמה שאלות (הוא שוטר) כמו שישאלו אותי בחקירה המשטרתית.
ואחרי כמה זמן אמא ואני חזרנו הביתה.