אני משחזרת צעד אחר צעד מיום ראשון שבו קרה המקרה עד יום שלישי שבו הוגשה התלונה.

כשהגיעה השעה 10:45 קמתי מהכיסא בבהלה ואמרתי שיש לי פגישה ואני חייבת ללכת.

הוא קם אחריי, הלכתי מהר לכיוון הדלת כשהוא קורא לי "נטי" הסתובבתי אחורה, הוא ביקש ממני להסתכל עליו ואמר לי לא לספר לאף אחד מה שקרה כי אם אני אגיד יקרה לו ולי משהו לא טוב.
עשיתי כן עם הראש ויצאתי מהדלת.
מחלון השירותים הוא אמר "אני אתקשר אליך מאוחר יותר" אמרתי בסדר ורצתי הביתה.

כיוון שביני לבין ביתו מפריד סך הכל דשא קטן ומדרכה הוא יכול לצפות מהחלון על ביתי בכל עת.

נכנסתי הביתה, אמא שלי היתה בבית, לא הרמתי את ראשי מהרצפה, לא יכולתי להסתכל עליה כיוון שהיא היתה רואה שמשהו לא בסדר.

היא שאלה אותי איפה הייתי אמרתי לה שלא חשוב ורצתי לכיוון המקרר, הוצאתי מתוכו את בקבוק הקולה, לגמתי מתוכו בתקווה שאולי הטעם הדוחה שהיה בפי יעלם.

יצאתי מהבית מהר כדי שהיא לא תראה שמשהו לא בסדר, הלכתי לחדר של העובדת סוציאלית שאיתה מתוכננת השיחה שהצילה אותי.

כל הדרך לחדר של העובדת הסוציאלית אמרתי לעצמי "את לא בוכה, את לא בוכה" וכשהגעתי אליה פרצתי בבכי.

דפקתי על דלתה, היא היתה בשיחה, מלמלתי שבסדר וחיכיתי בחוץ.