כל כך רציתי לסיים מה שבאתי לעשות וללכת.

פעולה כל כך פשוטה, נגמרה בכאב, בסיוטים, ברצון לא להיות חלק מהעולם הזה.

ישבתי מול המסך, בזמן שהוא ליטף, ליטף אך סטר בכל כוחו בנפשי, בכבודי.

כל אותו הזמן לא דיברנו בכלל על מה שהוא עושה.
רק על המחשב.
בעיקר הוא דיבר...
אני בהיתי במחשב ומידי פעם זרקתי מילה.
הוא החל להשמיע קולות, שהעלו בי בחילה וגועל ואז הוא ביקש ממני להסתכל עליו ואז ראיתי את איבר מינו מחוץ למכנסיו.

אני לא יודעת אם זה היה מתוכנן.
איך מוח של בנאדם מסוגל לתכנן דבר כל כך הרסני?

ערב לפני המקרה היה יום הולדת לאחד מילדי השכונה. (ילד מהמשפחה שלו).
אמא שלי ישבה שם, וגם הוא.
אמא שלי ביררה אם מישהי משם יוצאת מהקיבוץ בשביל לנסוע איתה.
הוא כנראה שמע שאני אהיה לבד בבית.

בשעה 9 הוא התקשר אלי וביקש ממני לבוא אליו, בשביל לסדר לו בעיה במחשב.
כשהגעתי לשם הוא גם ביקש אתרי משחקים.
ולאחר מכן זה הפך גם לאתרי סקס.

אמרתי לו שאמא שלי מתמצאת יותר במחשבים ושהיא תוכל לעזור לו יותר.
הוא התעקש שאני אבוא בטענה שהוא לא מבין מה אמא שלי אומרת, ושהוא מעדיף שאני אבוא.
לא חשבתי פעמיים. אמרתי שאני מתארגנת ובאה.
ציינתי שיש לי פגישה עם העובדת הסוציאלית בשעה 11:00.

במשך השעתיים האלו השתנו חיי מקצה לקצה.

אני כבר לא אוכל להיות עם גבר לבד.

אני לא אוכל לנהל מערכת יחסים שפויה ונורמלית עם גבר.

אני יודעת שאתם אומרים לעצמכם "מאיפה היא יכולה לדעת?"

אז אולי אני לא יכולה לדעת.

אבל נכון לזמן הזה, אני לא מסוגלת!

המקרה גרם לי להפסיק לחשוב על גברים.
אפילו לא לנסות להיות איתם בקשר.

לפעמים כשאני יושבת באוטובוס אני מרגישה את היד, הריח, הקולות סוגרים אותי בתוך סיוט נוראי.