2.2.03  

היום אני הולכת לעמוד על דוכן העדים.
ולספר מה קרה שם. ולהראות להם שאין לי שום סיבה להגיד סתם. לא חשוב מה הוא יטען ומה הוא יעליל עלי.

אני לא יודעת אם זה טוב
אבל חוץ מבחילה נוראית
אני לא מרגישה שום דבר
אין לי שום הרגשה...
זה מוזר...
בדרך כלל יש לי הרגשות לגבי דברים שעומדים לקרות
והפעם... אין לי שום הרגשה...

אני לא יודעת מה עומד לקרות
וזה מה שמפחיד אותי

אני גם יודעת שבמצבי לחץ ופחד ישר הדמעות מתחילות לזלוג

אני אצטרך לנשום עמוק לפני שאני עונה לשאלות
ולא להילחץ שיורים עלי שאלות בצרורות
אני פשוט אנשום עמוק וארגע
אתן להם לסיים לשאול את כל השאלות
אפנה לשופט ואשאל אם אני יכולה לענות וזהו.

אין לי מה להסתיר
אין לי מה להוסיף או לשנות

מה שהיה זה מה שהיה
ואני חייבת לגרום להם להבין בדיוק מה היה שם
למרות שלי זה נראה מאוד מובן.