אני רואה שאני ניצבת בפני דפיו האחרונים של ספר הזיכרונות שלי. אני שואלת את
עצמי: "איפה אבא שלי בכל הסיפור הזה"?
הופכת דף ומגלה את המשפט "הוא הפושע של הסיפור הזה". הוא העלה אותי לגרדום.
בשתיקותיו, בהסכמה שבשתיקה, בהיותו עד דומם להתעללות, במבט המבין לליבי אך
לא עושה דבר להצילני, במילים ובהסברים שלו שמסבירים את הפגיעה בי. הוא תמיד
הצדיק את "הסיבות הטובות" של אמא לפגוע בי. מילים לא לו. חוסר החמלה שלו היה
מלח שזרע על הפציעה. איזו עליבות?! אני נגעלת. (להיגעל - זה להרגיש?!) אני
בזה לו על אזלת היד, דנה אותו על השותפות לעברה, לועגת לו על פחדנותו! "לא
אסלח לו לעולם על שבחר להגן על עצמו, והפקיר אותי במערכה שלו".
מילים של אז, התקפות גם היום. חוסר הרגישות שלו הגן עליו וחוסר הרגישות שלי,
כלפיו, מגנה עלי מפניו.
 |
|
|
התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה
אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים.
במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.
רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?
אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את
שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com
~ חזרה לעמוד החדרים ~
דף הבית
אתר מקום פעיל משנת 1999 ומתעדכן באופן שוטף מאז.
ליצירת קשר - atar.macom@gmail.com