23.9.03

כואב... כאב אמיתי כאב ענקי... ואין ברירה. הוא לא נעלם, הוא חונק מציף... החליט להשתלט לשתק שוב... וכמו תמיד מוותרת כי קשה להתמודד כי זה בלתי אפשרי... ואיך אפשר להתמודד כשהכל הרוס... כשכולי פצועה ומדממת... וכל הזמן מחייכת כי אסור שידעו כמה שכאב, אסור שאף אחד ידע כמה שאני סובלת... כי אני מושלמת ואסור לה להיות מושלמים... אסור שיגלו שאני שבורה... ואני... אני כמו בובה ממוכנת... אפילו בידיים מאומנות לא יצליחו לתקן אותי תמיד יהיו בי סדקים ומיליוני שברים... והכל כואב והכל פצוע... ואני לא מסוגלת לישון... כל הזמן רועדת... בוכה... כואבת אבל כשמישהו בא אני ישר מחייכת אסור שידעו שאף אחד לא יגלה...

כואב לי... חושבת עליו המון... על האונס... על עצמי על הכאב שלא נגמר... שרק הולך וגדל... ומצטערת... מצטערת, כואב, מצטערת שאני לא מתמודדת, רוצה להיות חזקה. חייבת להיות חזקה. אסור ליפול אסור למות... מפחדת שידעו שכואב... מפחדת שאת תדעי שכואב...

ואת... את המטפלת שלי ואני בוטחת בך אבל לא מסוגלת לדבר איתך... מצטערת... מצטערת שעושה לך את החיים קשים... מצטערת שכועסת עליך כ"כ... יודעת שאת לא יכולה להבין אבל אני לא מסוגלת, לא מסוגלת כי את המטפלת שלה לא שלי... וזה לא פייר כי את היית המטפלת שלי רק שליייייייייי וזה לא פייר... היא לקחה לי אותך ואני לא ויתרתי ואל תגידי שאני ויתרתי כי לא ויתרתי... באמת שלא... אבל היא זקוקה לך יותר ואני... אני אהיה בסדר. אף אחד לא ידע שכואב, גם את לא תדעי ואני אגיע לטיפול ואמשיך להראות אך ורק את החלקים שמתפקדים כי אסור... אסור שתדעי שכואב... כי גם את כמו כולם... גם את לא יכולה להבין אותי... גם את פגעת... אכזבת... ומצטערת... מצטערת שנפגעתי ממך אבל לא מסוגלת לשלוט בזה הלוואי ויכולתי... לא מסוגלת להגיד לך כמה כואב לי... כמה כואב כי מרגישה שאיבדתי אותך... לא יכולה להגיד לך כמה שאת חשובה לי... שנקשרתי אליך למרות שלא הסכמתי לעצמי למרות שאני מנסה שלא ידעו... כי אסור לי להיקשר לאנשים.

אסור להתקרב. אסור שיתקרבו... ולך נתתי להתקרב להכיר אותי קצת יותר ממה שכולם מכירים... ואת פגעת ומבינה שלא התכוונת אבל הלב מסרב להבין הלב פגוע... עצוב... בוכה... כואב לי... מצטערת אבל כואב...

ויודעת שאין לך זמן לכאב שלי... את הרי המטפלת שלה והיא במצב לא טוב... ומצטערת... מצטערת שמטריחה אותך עכשיו... עכשיו שאת צריכה לדאוג לה... יודעת שאין לי מקום... אז לא אקח מקום... אתרחק כי זה הכי בטוח לי... רוצה לברוח, להעלם... רוצה להיכנס מתחת לשמיכה ולא לצאת משם יותר... קשה להתמודד עם הכל... וחייבים להתמודד... ואי אפשר... הבי"ס... הלימודים... החברות שחושבות שאצלי הכל מצוין שהחיים שלי כ"כ טובים וכל הזמן שואלות אותי איך אני תמיד מאושרת... וזה כואב הן לא מבינות שאני כואבת, בכלל לא מאושרת, כל חיי הם משחק אחד גדול... משחק בלי רגש... משחק בלי חיים משחק של מסיכה שלא מרגישה כלום שלובשת את החיוך כחלק מהתלבושת לבי"ס... וזהו...

ורוצה לצרוח... שלמרות שמחייכת אני שבורה ואל תתנו למסכה לעבוד עליכם... אני שבורה אני מדממת כאן... ואף אחד לא רואה אף אחד לא טורח לראות... לבדוק... וכל היום אני רועדת. כל הזמן התקפי חרדה ונגמר האוויר והידיים רועדות ולא מסוגלת לדבר... פשוט שותקת וכואבת... וזה קורה בבי"ס... ואסור שיראו אז מנסה, מנסה שלא יראו בורחת לשירותים ומחכה שזה יגמר... אסור שידעו...

ובחיים לא יהיה טוב זה רק מסכה... האושר הוא משאלת לבי שבחיים לא תתגשם ויודעת את זה וחייבת לוותר עליה... בחיים לא יעלם הכאב הוא רק ילך ויתגבר... ויפיל אותי שוב... וישתק... והמפלצת... המפלצת שלא נותנת לנשום שכל הזמן נוגעת ופוגעת... המפלצת שלו... הוא שלח אותה, יש לה את המבט שלו... והיא כל הזמן כאן איתי מחכה שיכאב וכשקצת טוב היא מופיע מחזירה את כל הכאב כי אסור לשמוח מותר רק לכאוב... רק למסכה מותר לחייך כי מתחתיה יש משהו מאוד פגוע... משהו שלא מחייך משהו שבוכה... משהו פצוע... שאף אחד לא רואה...

ורוצה שיראו... רוצה לצעוק כואב לי... הוא כאן איתי... אבל לא רוצה שידעו יותר בטוח שישארו רחוקים... ונמאס לרעוד ונמאס לא לשלוט בכלום... ולא מסוגלת יותר... אי אפשר לתקן אותי... הכל אצלי שבור... ואיך מתמודדים עם הכל? והכאב מפיל אותי לא נותן לי להמשיך לא מסוגלת להמשיך אבל חייבת...

ודי דמעות תפסיקו לזלוג... תפסיקו להראות את הלב שמתחבא מכל העולם... למה כואב? למה הכאב לא עוזב? בבקשה כאב שלי... בבקשה תלך... תניח לי... קצת לישון קצת לנוח... אתה חונק אותי מציף אותי... בבקשה תלך אני מתחננת אליך... עזוב אותי אני מתמוטטת תלך...

שונאת אותך על שאתה הורס אותי... שונאת אותי... שונאת אותי על האונס... שונאת אותך ילדה קטנה שנאנסת... זה לא פייר... לא רוצהההההההההההה לא רוצהההההההה להתמודד. כואב מידי... עצוב מידי.... ואיך ילדה כ"כ קטנה אמורה להתמודד עם כל זה? רוצה להתמודד עם מה שכולם מתמודדים לא עם הכאב האינסופי הזה...

כואב לי כואב לי כואבבבבבבבב ליייייייייייייייייייייי זאת הזעקה שלי... תצילי אותי אני שוקעת ולא מסוגלת... לא מסוגלת לבקש עזרה... בבקשה אל תעזבי אותי... בבקשה אל תפגעי בי... את חשובה לי באמת... ומצטערת שקשה לי לדבר איתך... תעזרי לי לישון... תעזרי לי לחיות... תעזרי לי להוריד את המסכה... תעזרי לי לפגוע בו בבקשה תעזרי לי... לא רוצה לוותר אבל לא מסוגלת להתמודד...

מרגישה לבד... הכי לבד בעולם... לא מסוגלת לשתף אף אחד שכ"כ כואב לי... ואימא שואלת ואבא מנסה לדעת והם לא מבינים שלא משנה כמה ילחצו אני בחיים לא אספר להם כמה כואב... הם בחיים לא יוכלו להבין כמה שאני נחנקת מהכאב... ואני לא צריכה אף אחד... אני לבד... הייתי לבד ותמיד אהיה לבד...

 

רוצה לעשות הוקוס פוקוס ושהכאב יעלם... או שאני אעלם... אחד משניהם... אין בי את הכוחות להתמודד חייבת לפרוש... לפרוש מהחיים... לפרוש מהכאב... לא מסוגלת לכאוב יותר... הכאב עצום כ"כ פוגע... מרגישה נחנקת... אין לי אוויר... מנסה לנשום ולא מצליחה... אין לי את הכוח להיאבק על זה כרגע אז לא אנסה שוב ושוב לנשום... לא רוצה לוותר... לא מוכנה לוותר על עצמי... לא מוכנה לוותר עליך...

יקירתי יודעת שקשה לי להגיד לך את זה אבל אני לא רוצה לוותר עליך אבל קשה לי... קשה לי להיאבק עליך... את חשובה לי... לא רוצה לאבד אותך... אז אל תעזבי אותי... טוב???

מצטערת שכועסת.. מבטיחה להפסיק אבל אל תלכי... אל תעזבי אותי כאן בתוך הבור השחור שאני נמצאת... הוא אפל הוא מפחיד... ואין כאן אוויר... ואני כאן לבד באפלה... שותקת לא מסוגלת לצעוק... לא מסוגלת להושיט יד... מצטערת אבל בבקשה תתפסי אותי אל תתני לי לשקוע...

מצטערת... מצטערת... מצטערת....