8/8/03

כולי רועדת לא מסוגלת לכתוב אפילו עם עט... כל מה שאני רושמת יוצא עקום משום שאני רועדת... איך היא העיזה להיכנס לפורום שלי הוא שלי... והיא נכנסה לשם קראה מה אני מרגישה. נכנסה אלי, חדרה לתוכי, לתוך החיים שלי, לתוך הרגשות שלי. איך היא העיזה? איך??? למה זה כ"כ לא פייר... כאילו היא נכנסה לשם וחדרה לרגשות שלי... כאילו לא מספיק קשה לי... ועד שמצאתי את הפורום שנהיה כמו הבית שלי... אני שם כבר מעל חצי שנה מיום אחרי שסיפרתי לאמא... כולי רועדת כואב לי ואני מרגישה שאני לא מסוגלת. איך היא נכנסה לשם וחדרה לי לפרטיות... זה לא פייר... למה החיים חייבים להיות כ"כ לא פיירים... אני לא מאמינה שנתתי אמון בפורום וזה היה המשפחה שלי... הרגשתי שם הכי בנוח שאפשר... התחלתי לעבור שם את התהליך, הם שכנעו אותי שכדאי ללכת לטיפול... עזרו לי בכל שלב... נתנו לי יד בשביל שאני לא אשקע... וזהו עכשיו אין לי כלום זהו...

נשארתי בלי כלום... והכל כואב וכולי פצועה פגועה... הן לקחו לי הכל... במשך חמישה ימים פגעו בי באילת, השפילו אותי, נתנו לי להרגיש הכי רע שרק אפשר... ואז חזרתי והאמנתי שזהו, עכשיו אני אוכל לתת לעצמי קצת זמן, קצת מקום לכאב... שבגללן הגיע... ואיך הן עושות את זה? רק איך? וזה לא פייר... שום דבר לא פייר יותר! לא רוצה יותר כלום... זהו. שוב נשארתי אני עם הכאב... זהו. רק אני והכאב מול כולם ואין מי שיושיט יד ויתפוס אותי שאני לא אפול שוב לבור השחור והגדול הזה, לבור השחור והכואב הזה... לבור שאני לא יודעת אם אני אצליח לצאת ממנו שוב... ושוב לעבור הכל ושוב הכאב שחונק לא מסוגלת - פשוט לא מסוגלת...

ולא רוצה, לא רוצה להתמודד עם זה שוב... אני לא מאמינה שהן לקחו לי את זה... ובאיזה אדישות... כאילו טוב שלא מאי שואלת נהנית? אמרתי כן בטח ואז היא באה ביציאה לא נכון ואני שואלת מה מאיפה היציאה הזאת והיא לא עונה ואז שואלת שוב והיא אומרת קראתי בפורום. למה לא אמרת שאת לא נהנית... כאילו יש לה עוד טענות... אין לה בושה לחדור אלי ככה? בלי רשות בלי כלום... כאילו מה???....

זה לא פייר!!! ונמאס לי מהרעידות האלו אוףףףףףףףף שיפסיקו! שהכאב יפסיק אני נחנקת... טובעת ואין מי שיציל ואין עם מי לדבר זהו אני לבד... והן הרסו אותי, הפילו אותי למטה... ודחפו עד שזהו כבר אין רצון לעלות למעלה... לא רוצה לעלות. רוצה לשקוע, להיעלם מהעולם הזה... מהמקום הכ"כ נורא הזה... לא רוצה לחיות את החיים האלה... שכל פעם רק מפילים אותי למטה ולא משנה כמה אני נלחמת אני עדיין מפסידה... מפסידה את הכל... את עצמי את החיים האלה שרק הורגים אותי רוצחים אותי כל שנייה ושנייה.. וגם שיש קצת הרגשה טובה אז בא משהו שחייב להרוס... וזה לא פייר!

כואב לי כואב לי כואבבבבבבבבבבבבבבבבבב לייייייייייייי אני רוצה לצרוח שכואב ליייייייי שדיי נמאס לי מכל הכאב הזה שדוחף למטה שלא נותן לעלות... ועכשיו אני טובעת ושולחת יד... יד שאולי תצליח לתפוס משהו... אבל לא מסוגלת לבקש את העזרה שאני כ"כ זקוקה לה... צריכה חיבוק, יד שתחזיק אותי חזק חזק למעלה שלא תיתן לי לשקוע לתוך המקום הרע הזה... לתוך הכאב האין סופי... לא רוצה לא רוצהההההההההההההההההה לעזוב את הפורום, את הבית שליייי לא רוצההההההה לא רוצה יותר כלום, שום דבר, לא איכפת לי מכלום הכל כואב כולי פצועה יושבת כאן בתוך שלולית דם ומדממת... כואב לי, הדמעות לא מפסיקות וכולי רועדת כל הגוף... ואני מפוחדת כואב לי... כואב לייייייייייייייי אני לא יודעת מה לעשות לא רוצה להמשיך ולא מסוגלת להפסיק... לא רוצה למות... רוצה לחיות...

רוצה לצאת מהכאב... יודעת שיש תקווה גם כרגע כשאני לא רואה אותה, מאמינה שיום יבוא ואני ארגיש יותר טוב... שיום יבוא ואני אהיה מאושרת... אבל כרגע כואב לי... כאילו חותכים אותי עם מיליון סכינים... משחיזים אותי... ודי שיפסיק לכאוב... די לא מסוגלת...

אני נחנקת... טובעת עמוק עמוק עמוק... תצילו אותי. שמישהו יבוא להציל אותי אני לא מסוגלת להשתלט על הכאב הוא משתלט עלי, חונק אותי... ומה אני אעשה? למי לפנות? איך לצאת מזה? רק שמישהו יעזור... לא רוצה לטבוע... לא רוצה כלוםםםם

רוצה לשכוח רוצה שהכל יעלם... רוצה שיפסיק לכאוב... רוצה להעיף אותן מהחיים שלי, לזרוק אותן, לפגוע בהן כמו שהן פגעו בי... רוצה להעלם מכאן....

איך עושים שיפסיק לכאוב? לא רוצה לפגוע בעצמי זה לא יעזור לכאב זה יעצים אותו ויותר עצום מזה אני בטוחה שאני לא אצליח להתמודד איתו... והבטחתי לא לקחת כדורים... והבטחתי לאושר להיות פופאי... ופופאי לא בוכה... ולפופאי לא כואב... ופעם הייתי פופאי, הייתי מתמודדת בערך... כרגע לא מסוגלת להתמודד. מרגישה שעומדת למות... זהו שוקעת ולא אעלה יותר זהו זה הסוף.

נפלתי למטה... ואולי זה לא סוף העולם אבל בשבילי זה כן... כי כרגע אני לבד... אושר רחוק ממני הוא בפולין... והמטפלת נסעה לחופשה... ואני כאן לבד... הכי לבד בעולם... ושוקעת ושוקעת ושוקעת...

וזהו שקעתי עמוק עמוק עמוק ואין מי שיציל ואין מי שיעזור כי זהו לא מושיטה ידיים רק נכוותי על כל יד יש לי כוויה מ2- ה- "חברות" שבחיים לא היו חברות... שני שכבר לפני 4 שנים הוכיחה כמה חברה זבל היא ואמרה שאני אשמה באונס. ילדה בת 12 אשמה שבן דוד שלה החליט לאנוס אותי ראש חכם יש לה לא? ואני סלחתי לה... נתתי לעצמי לסלוח, לסמוך... לתת גם להן מקום בחיים שלי... נתתי למאי להתקרב ומה היא עשתה? נתנה לי כוויה בצד השני ועוד באה בטענות למה לא נתתי לה לעשות לי כוויה יותר גדולה. אז מאי עשית לי כוויה ענקית... והיא מדממת, כל הגוף מדמם... מהכאב... מהחנק... לקחת אותי ובשתי הידיים שלך חנקת אותי, ניסית לרצוח אותי... ואני כמו מטומטמת, בעצם למה כמו - אני מטומטמת. כל הזמן רק עזרתי לך, באמצע הלילה באתי כשהיה לך עצוב... כשרבת עם אחיך ושחבר שלך צעק עלי... נתתי לך תמיד כתף... תמיד עזרתי לך ולא נתתי לך להיות עצובה. שכנעתי אותך שלא מגיע לך מישהו שרק יורד עליך ואומר לך כמה שאת לא טובה בשבילו... תמיד הייתי האוזן הקשבת שלך... תמיד נתתי עצות גם כשהייתי עסוקה וגם שלא תמיד יכולתי... וזה מה שנתת לי בתמורה... המון המון כאב...

שונאת אותך! ושונאת את שני!!!!!!!!!!

כואב לי והכל בגללכן!