25.8.03

אנחנו כאן שתינו אז למה אני צריכה לנסות ולדבר איתך... ולמה כ"כ קשה לי לאחד אותנו... ולמה כואב לי...

את הילדה הקטנה שבי... הילדה התמימה שהוא לקח ורצח... אוהבת אותך... ולא כועסת עליך... תנסי לא לכעוס על הילדה הגדולה... היא לא יכלה להציל אותך... היא הייתה איתך... ואולי היא הייתה שם במראה הענקית מעל המיטה... והיא הסתכלה עלינו ובכתה והיא השתתקה... היא לא יכלה לעשות כלום... היא השאירה אותנו שם... והיא למעלה מסתכלת לא מאמינה שזה אנחנו... ואולי בגלל זה אנחנו כ"כ שונאות אותה... אולי לא על זה שלא הצילה אותנו אלא על זה שהתנתקה מאיתנו כשהיינו זקוקות לה, שלא נלחמה בו יחד איתנו בכל כוחנו... ולא יודעת אם זה היה עוזר... הרי מה אני? כלום ילדה בת 12 מול אותו בן דוד בן .30..

היינו פעם מישהי אחת... מישהי שאוהבת את החיים, שנהנית מהם... ששמחה כל יום על זה שהיא חייה... בטוחה שהיא הכי מוגנת בעולם... ואבא ואמא תמיד שמרו... ואבא אמר שבחיים לא יפגעו בי הוא הבטיח לי!

פעם הייתי מלאך... והאמנו שמלאכים אינם בוכים... וב19.7.99- באמת הפכנו למלאכים... לא רק אני... לא רק הילדה הגדולה שריחפה שם מעלינו ובכתה ולא הרגישה את הכאב שחנק אותנו, שקבר אותנו... כולנו ביחד נהפכנו למלאך... מלאך שבוכה... מלאך שהלך להיות למעלה... וכבר לא היה איכפת לך הילדה הקטנה ממני... נטשת אותי השארת אותי לבד כי התאכזבת... ואני פגעתי כי רציתי שתחזרי... והקאתי ולא באת רק נעלמת יותר ויותר... והייתי דופקת את הראש בקיר חזק חזק בתקווה שתחזרי שאם יכאב מספיק אני אראה אותך כאן לידי מחבקת... כי רק את יכולה לחבק... רק את חלק מאיתנו... רק את יודעת מה שכואב לנו... רק את יודעת עם מה אנחנו מתמודדות... את מכירה כמוני את המפלצות... ואת לא באת... ואני חלמתי עליך... חלמתי שכשאני אספר לכולם את תחזרי... ונהיה רק אני ואת נגד כל העולם... ושנהיה ביחד... את היית החברה הכי טובה שלי גם כשלא ידעת... ואני סיפרתי... באת ואז פתאום הופעת... הופעת במראה בחדר... ואז במראה במבטיה... ואז בכל מראה שרק הסתכלתי... ונשארת בדיוק כמו שזכרתי אותך ביום שעזבתי אותך בבית המלון בניו ג'רזי... עם העיניים האדומות שרק רוצות לבכות כל הגוף רועד ולא יודע למה... למה זה קרה לי?... ואני רוצה לחבק אותך להגיד לך שאנחנו נהיה בסדר שאנחנו צריכות להיות ביחד... ואת שונאת... את שונאת אותי כי נאנסתי... כי נפגעתי... כי אסור לי... לדבר המושלם להיות הרוס שבור... ואת צודקת... פעם היינו מושלמות... לפחות ככה אנחנו הרגשנו וגם כשנכשלנו לא היה איכפת לנו, היינו מאושרות... כל הזמן צוחקות... כולם קראו לנו סמיילי...

ועכשיו מה שנשאר זה אנחנו כמו שהיינו, אבל זה לא אנחנו, זו מסכה ענקית שעוטפת אותנו כבר 4 שנים... זאת מסכה שלנו של פעם... ואנחנו לא רוצות לגדול, לא להתמודד עם הכאב... אבל את כאן ואנחנו חייבות להתמודד... לא יודעת איך... אבל חייבת לחבק אותך חזק חזק אלי... להגיד לך שעכשיו אני כאן... שיותר לא יפגעו בנו... ולא יכולה להבטיח אבל יכולה להגיד שאנסה... ומבטיחה שיהיה יום שנרגיש יותר טוב ולא יודעת מתי אולי בעוד חצי שנה אולי בעוד שנה ואולי בעוד 10 שנים... אבל מבטיחה שיגיע היום... אם רק תבטיחי לי שלא תפגעי בי... שלא תנסי להרוג אותי יותר... החיים טובים למרות שאלינו הם רעים... פעם היה לנו טוב... ואותו מיכאל לקח לנו אותו... לקח לנו הכל... אפילו את ענבל הוא לקח לנו... והשאיר אותנו לבד מנותקות מהעולם... מנותקות אחת מהשניה...

ואת כועסת ואת זועמת... את מצליחה לעשות את מה שאני לא מסוגלת... ואת כועסת עליו על שרצח, על שאנס, על שלא מתמודד עם התוצאות של הרצח שלו וממשיך לחיות את חייו... על שכולם אוהבים אותו ועלינו מרחמים... ואנחנו לא זקוקות לרחמים... אנחנו הכי חזקות בעולם וגם כשאנחנו מתמוטטות אנחנו הכי חזקות בעולם... וכולם מסתכלים עלינו במבט שאנחנו כ"כ שונאות... של אוי איזה ילדה מסכנה... אנסו אותה... היא בטח עצובה... והחיים שלה בחיים לא יהיו בסדר... ואנחנו מסתכלות עליהם ואת רוצה לצרוח עליהם להגיד להם הסתדרנו עד עכשיו בלי הרחמים שלכם אז תפסיקו לרחם. אז ללכת ולהיות איתו!!! ולמה אתם מקבלים אותו? זה לא פייר! הבטחת לנו שתזרקו אותו מהמשפחה... הבטחתם לנו שלא תקבלו אותו... הבטחתם לנו!!! אמרתם לנו שבשבילכם הוא מת... אז איך פתאום הוא כ"כ חי ואני מתה?

ולא רוצה למות אוהבת, אוהבת את החיים... אוהבת לחיות... אוהבת לחייך... אוהבת את הכל... רק הכאב הוא כאן איתי... ולכם לא איכפת. לאף אחד לא איכפת כבר...

ואת מתוקה... את כועסת על מה שקרה לנו... על איך שכולם פתאום מסתכלים עלינו... ואת זוכרת איך פעם כולם הסתכלו במבטי הערצה... ותמיד גרמנו לכולם לחייך... זוכרת איך תמיד חיבקנו ואהבנו?

ועכשיו אנחנו לא מחבקות יותר... לפחות לא את מי שאנחנו רוצות לחבק... לא את אבא... לא את אמא... לא את ענבל...

אבא הבטיח!!! אבא הבטיח שבחיים לא ייתן שיפגעו בנו, אז איך הוא פגע בנו? ואבא הבטיח! ואבא לא נתן לנו לבכות... תמיד ניגב לנו את הדמעות... תמיד הוריד בשבילנו את הירח... וחיבק ואהב... אז למה אנחנו לא מסוגלות לחבק? למה הוא לא מסוגל להבריח את השדים, את המפלצות... אותו... את מיכאל... למה אין בו את הכוח שתמיד חשבנו שיש בו...

ואיך העולם השתנה לנו... פעם העולם היה טוב... פעם היינו מאושרות... ועכשיו אנחנו רק בוכות... פעם לא חשבנו על מוות... והיום... היום זה מה שאת מנסה לגרום לי לעשות... שונאת אותו ומצד שני אוהבת... אוהבת וגאה... גאה בך על שאת חזקה! גאה בך על שאת מתמודדת עם הכל! גאה בך שאת לא מתה!!! גאה בך שאת לא שותקת... גאה בך שאת מתמודדת... גאה בך שאת בוכה... גאה שאת כועסת... גאה שאת זועמת... גאה בשנאה שלא באה עד היום... גאה בכאב שאת נותנת לו מקום... גאה בך!!! ועד היום לא אמרתי לך את זה! את הכי חזקה בעולם! ויש בנו כוחות עצומים... אני אוהבת אותך... לא שונאת... אני זאת את ואת זאת אני... ואנחנו ביחד.. ביחד עם הכאב... ביחד עם הכעס... עם השנאה... וביחד לא נרצח אותנו שוב... לא ניתן לו לנצח שוב... אסור לנו למות... בואי ננסה ביחד לחיות...

ביחד לגלות את העולם מחדש... כאילו נולדנו מחדש... ננסה לראות את העולם כפי שהוא כעת... לא העולם המוגן... העולם הוורוד שגדלנו בו... אלא העולם שלנו של היום... העולם אחרי האונס... בואי ננסה לראות את האמצע... את האפור... לא את השחור ולא את הוורוד... ננסה ביחד... נתמודד כי אנחנו ביחד...

אני אלמד אותך את מה שלמדתי עד עכשיו... אלמד אותך שמותר לנו לאהוב... שמותר לנו להיות נאהבות... מותר לנו להרגיש... מותר לנו לרצות... מותר לנו לכעוס... מותר לנו לבכות...

מבטיחה שביחד... נלמד הכל שוב... את תלמדי אותי לכעוס אבל הפעם לא עלינו... לכעוס עליו! לכעוס על אביו, לכעוס על כל מי שניסה לפגוע. אני אלמד אותך לסלוח... לסלוח לאבא שלא הגן עלינו מפניו... לסלוח לאימא שעזבה אותנו עם המפלצת... לסלוח לענבל שלא ידעה כלום על מה שעברנו במשך ה4- שנים הנוראות האלו...

ביחד ננסה לא לרצוח את עצמנו... ביחד נתחזק... ומבטיחה לך שביחד ורק ביחד ננצח אותו!

כי אנחנו מסוגלות! אנחנו נצליח לנצח אותו כי הוא כבר לא יכול לפגוע... הוא פגע מתוקה אני יודעת איך הוא נכנס בכוח ושבר אותנו. ועכשיו אנחנו "בובה ממכונת" ששוקלת את כל צעדיה... בובה עם סדקים שהדביקו... יום יבוא ונחדל להיות אותה בובה... מבטיחה. בואי ננסה לא לפגוע בנו... לא לעזור לו לרצוח אותנו שוב ושוב ושוב... בואי ביחד נתחזק ונלך "לרצוח" אותו... ביחד נתחזק... ביחד נתמודד... אני ואת לא נגד הכאב אלא איתו... ביחד... נתחזק ונצליח... נצליח לחזור ולאהוב אחת את השניה ואת העולם... את העולם שפעם הכרנו והיום הוא השתנה... השתנה מאוד...

אוהבת ואיתך... מקווה שלנצח ביחד...

שלך...