כל אותה תקופה הוא היה זורק לי הערות ממש פוגעות... על הגוף שלי... על החזה שלי... אבל אני לא נפגעתי. ידעתי שאבא שם שומר עלי!

אבא חזר שבוע לפנינו לארץ בגלל שאחותי הייתה בהריון (חודש אחרון), ונשארנו רק אני ואמא אצלם... ב19.7.99- אמא שלי ואמא שלו (דודה שלי) הלכו לעשות קניות ואני נשארתי בבית, בבריכה עם אבא שלו (דוד שלי) הבן שלו ואיתו...

בבריכה הרגשתי חשופה מאוד כאילו הוא מסתכל עלי... יצאתי החוצה והתלבשתי...
ישבתי בסלון ושיחקתי עם השלט חיפשתי ערוץ נחמד... הוא בא והתיישב לידי...
התחיל לדבר איתי ואני דיברתי איתו אך הרגשתי איום ממנו... פחדתי ממנו...

הוא התחיל לספר לי על חייו... על הגירושין מאשתו... הוא שאל אותי אם יש לי חבר ואמרתי לו שאני אוהבת מישהו ושהוא הידיד הכי טוב שלי... ושהוא יהיה הנשיקה הראשונה שלי, והפעם הראשונה שלי. אמרתי לו שאני יודעת שאני אתחתן איתו... הייתי כל-כך תמימה...

אחרי שיחה של 20 דקות בערך... הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא ייקח אותי לקניון... שנלך נשתה מילקשייק ונחזור. אני הייתי כל-כך תמימה. הייתי הכי תמימה בעולם. הסכמתי...

אבל הלב אמר אחרת... הלב אמר לי להישאר... התלבטתי והוא ראה זאת.

החלפתי בגדים ולא ידעתי אם לשים נעלים. לבשתי אותן והורדתי, ככה משהו כמו בערך 8 פעמים... הוא ראה זאת ושיכנע אותי עד שבסוף נכנעתי. כל הזמן חשבתי לי שהוא בחיים לא יפגע בי שאין לי מה לדאוג...

נכנסנו למכונית שלו ונסענו... אחרי כמה דקות הבנתי שהוא לא נוסע לקניון (כבר הכרתי את הדרך לקניון) שאלתי אותו לאן הוא נוסע והוא אמר לי לא לדאוג... ניסיתי לא לדאוג אבל פחדתי...

ראיתי שאנו נכנסים לאזור של ניו ג'רזי... לא הבנתי אבל שתקתי... הוא שיתק אותי... אחרי עוד כ5- דקות הגענו לשם... הגענו למקום שאני לא ידעתי איפה זה... כל-כך פחדתי... הוא אמר לי לחכות במכונית... חיכיתי בראש. רצו לי תמונות נוראות אבל לא האמנתי שזה יקרה לי... חשבתי שזה קורה רק בסמטאות חשוכות... שזה קורה רק במשפחות מצוקה... לא אצלי!!!

הייתי מאוד מודעת לנושא... אמא תמיד אמרה לי להיזהר... אבל לא האמנתי שדבר כזה עלול לקרות במשפחה שלי... המשפחה המוגנת שלי... חיכיתי שהוא יחזור ויגיד לי שהוא עובד עלי... שהוא לא הולך להכניס אותי למקום הזה...

אחרי שתיים שלוש דקות הוא חזר... עם מפתח ביד...

הוא אמר לי לצאת מהמכונית ואני יצאתי... כל הזמן אמרתי לעצמי שום דבר לא יקרה לי...

הלכתי במסדרון והוא הכניס אותי לחדר 300 ומשהו... נכנסתי, הסתכלתי על הכל ולא הבנתי מה קורה לי... הוא אמר לי לשבת על המיטה, ישבתי... הוא נכנס לשירותים... ואני ישבתי הסתכלתי על החדר... הוא היה מלא מראות. בתקרה, ממול המיטה, פשוט הכול מלא מראות. הסתכלתי מהחלון... ראיתי את השמש זורחת... מחייכת אלי, מרגיעה אותי... ידעתי שהעולם מחייך אלי... שיש משהו שם למעלה ששומר עלי...

 

חזרנו הביתה ובדיוק אמא שלי ואמא שלו הגיעו... נכנסנו הביתה והוא אמר לי באוזן... לכי להתקלח!

הלכתי התקלחתי וניסיתי לשטוף מעצמי את מה שהוא עשה... הזרמתי על עצמי מים רותחים... ניסיתי לשרוף הכל... ניסיתי להעלים את מה שהוא גרם... בכיתי... נפגעתי!

יצאתי מהמקלחת וניסיתי להראות לכולם שאני בסדר... הכי בסדר בעולם... אמא שלי וגם שלו ישבו בחוץ... יצאתי אליהן... ישבתי שם ואז הוא בא... ביקש ממני לבוא שניה לחדר שלו למחשב שנייה... הלכתי... ידעתי שאין לי ברירה...

התיישבתי על המחשב והוא התחיל לגעת בי... ואני ישבתי ולא זזתי. הוא הזיז אותי למיטה שלו... והוריד לי את המכנס, בא להיכנס אלי שוב... אבל אמרתי לו שאם הוא ינסה אני אצעק. אני אצרח עד שאמא תבוא להציל אותי!!!

הוא נבהל ועזב אותי... יצאתי משם והלכתי לחדר... לנסות לישון...

את היומיים הבאים עד לחזרה לישראל נשארתי צמודה צמודה לאמא...

חזרתי לארץ... והייתי לבד. כל-כך מפוחדת...

רצתי לספר לחברה הכי טובה שלי... סיפרתי לה הכל. והיא אמרה לי שאני חולת נפש ושגם הוא. שאנחנו צריכים להתאשפז בבית חולים לחולי נפש... נפגעתי. כל-כך נפגעתי. הרגשתי לבד.

אחרי כמה ימים סיפרתי לידיד הכי טוב שלי. לא היה איכפת לו... אני בכיתי, נשברתי, והוא ישב לידי... עניין אותו איך היה לי... ושוב, שוב נפגעתי...

אחרי חודשיים של איחור במחזור... הייתי בטוחה שאני בהריון. ה- "חברה הטובה" שלי סיפרה לעוד כמה חברות שלי את מה קרה... ואחת הבנות שלחה את אמא שלה לספר לאמא שלי...

היא סיפרה לאמא שלי שאני קיימתי יחסי מין עם בן דוד שלי!!!

כשאמא שלי באה ושאלה אותי אני הכחשתי!!! אמרתי לה שזה לא נכון! פחדתי!!!

במשך שלוש וחצי שנים הוא המשיך להטיל עלי טרור. המשיך לאיים עלי באי סי קיו... באיי מייל וגם היה מתקשר אלי לחדר. במשך שלוש שנים שתקתי... הקאתי... במשך שלוש שנים ניסיתי להיות "מושלמת" שאף אחד לא יקלוט מה שעובר עלי...

המשכתי להראות לכולם את הילדה הקטנה שהייתי לפני האונס. הייתי כל הזמן מחייכת... כל הזמן במרכז העניינים. המשכתי לנסות להיות התלמידה שהייתי לפני האונס אבל הכל היה כל-כך קשה. כל-כך מסובך. אז הייתי פוגעת בעצמי...

כולם חשבו שעובר אלי איזשהו משהו של גיל ההתבגרות ושאני בסדר.. ילדה מאושרת...

לפני שנה וקצת סיפרתי לחבר שלי... היינו כמעט שנה וסיפרתי לו על הכול... הוא תמך בי, חיבק אותי, נתן לי לבכות... ולאט לאט שיכנע אותי לספר לאמא. שיכנע אותי שאני לא אשמה במה שההוא עשה לי...

הוא איתי כל לילה שקשה להירדם. כל פעם שהכאב משתלט... והכל כל-כך כואב... שהכל פצוע ופגוע.

לפני חצי שנה התחלתי לדבר. הרגשתי שאני מתמוטטת... סיפרתי לאמא... זה היה ביום ההולדת של אבא. סיפרתי לה והיא תמכה בי. ידעתי שכך היא תנהג. ומזה כל-כך פחדתי. מהתמיכה האין סופית שלה... לאחר מכן התחלתי את הטיפול...

סיפרתי לאבא ולאחר מכן סיפרתי לאחותי... אחרי שלוש וחצי שנים סוף סוף סיפרתי לה!

עכשיו אני יודעת שאני כבר לא הכי מוגנת בעולם. שדווקא האנשים שמוכרים לנו הם אלה שעלולים לפגוע בנו... היום אני יודעת שאין לסמוך כמעט על אף אחד... שהעולם אינו וורוד... שלא כל האנשים הם טובים... ושכן... אותי אנסו... אותי בן דוד שלי אנס!

היום אני יודעת שלא אני אשמה... שהוא אשם בכל מה שקרה... וזה שהוא ניסה להפיל עלי את זה במשך שלוש וחצי שנים לא אומר שהוא צודק... כי הוא טועה!

היום אני בטיפול. מנסה לתקן את חיי. מנסה לסדר את כל מה שהוא הרס...