היום אני בת 16, לפני כחצי שנה פתחתי את ה- "סוד". לפני חצי שנה התחלתי לדבר... התחלתי ללכת לטיפול... התחלתי להבין שלא אני אשמה במה שההוא עשה לי.

לפני האונס הייתי ילדה מאושרת... מלאת שמחת חיים... כזאת שתמיד במרכז, כולם היו קוראים לי סמיילי. הייתי מלאת ביטחון עצמי... הייתי הכי מוגנת בעולם... הייתי הילדה הקטנה של אבא... הכי מפונקת... הייתי בטוחה שהעולם הוא מקום וורוד ושכל האנשים טובים... ושכולם מאושרים...

הכול היה לי כל-כך טוב עד שהוא בא... יותר נכון עד שאני נסעתי לארה"ב.

בגיל 12.6 נסעתי לארה"ב עם אבא ואמא, נסענו לטיול בת מצווה... נסענו ב28.6.99- . הייתי הכי מאושרת בעולם. זאת הייתה הפעם הראשונה שטסתי במטוס...

חוץ מלאילת, והייתי הכי מאושרת בעולם...

ואז אחרי טיסה ארוכה הגענו לשם, לשדה התעופה של ניו יורק והוא בא לאסוף אותנו. אני לא זכרתי אותו, הייתי קטנה כאשר הוא והוריו נסעו לחיות בניו יורק. ירדנו מהמטוס וראיתי אותו... הוא בחן אותי וזה נראה לי מוזר... החלטתי לא להתייחס... התעלמתי.

נסענו לבית שלו ושל הוריו שנמצא בסאטן איילנד (חלק מניו יורק), שם הרגשתי כמו בבית משום שנסענו לחודש וזאת תקופה יחסית ארוכה... בשבוע הראשון שהיינו שם נסענו לקנדה והיינו במפלי הניאגרה... זה היה מקום כל-כך יפה. ראיתי את השמים מתחברים למפלים... הייתי כל-כך מאושרת. הייתי בטוחה שיש שם למעלה מישהו ששמר עלי... שמראה לי את כל הטוב שיש בעולם... את כל היום. שבוע לאחר מכן נסענו לפלורידה... נסענו לדיסני ווארלד... היה כל-כך כייף,  במשך שבוע הייתי על כל המתקנים, הצטלמתי עם על הדמויות המצוירות, מאוד מאוד נהנתי... אחר-כך בילינו שבוע בניו יורק. במגדלי התאומים, בכל הדברים הענקיים שם, ועשיתי שופינג ענקי. הייתי הכי מאושרת בעולם. לא האמנתי שמשהו בעולם יכול לפגוע בי...