7/11/03

מלאך שלי...

קשה לי, כואב לי... צריכה אותך ולא מסוגלת לבקש ממך...

הדמעות עומדות חונקות ואינן יוצאות, אינן זולגות שומרות על מקומן... שורף הכל שורף... הגוף התייאש... רוצה לבקש שתחבק שרק תהיה איתי ותחבקנה אותי מבקשת כ"כ אבל איני מסוגלת. לא מסוגלת לדבר כי כואב כי צורב... אני מפחדת מהחיים מחכה שיהיה יותר טוב, רוצה להאמין שיהיה יותר טוב אבל שוקעת ונופלת וצריכה אותך לידי שתחבק, שתהיה שם איתי בתוך הבור האפל שלי, שפשוט תשב שם איתי, שלא תרצה לי על זה שאני צריכה לעזור לעצמי, שלא תשפוט אותי. שפשוט תשב איתי, תחבק אותי, תהיה איתי ללא מילים... המילים כואבות... משאירות אותי משותקת ולא מסוגלת לדבר. הבור השחור שואב, מפיל, ונגמרו כרגע הכוחות להתמודד איתו... הוא אונס שוב ושוב ושוב והלילות אינם עוברים וכל הזמן רק סיוטים, ומחפשת יד שתוציא אותי משם ואין יד, אין כבר אף אחד... והבטחת! הבטחת לי שתמיד תהיה איתי! הבטחת שתעזור ואני מבינה שזה קשה, כמה שלפעמים זה בלתי אפשרי... שזה מפיל שזה כואב... ואתה סגור בתוכך ולי אין גישה אליך, ורוצה להתקרב אבל מרגישה מרוחקת, ומאוד מפחדת, אז פשוט מתנתקת ואז רוצה לברוח, פיזית לקום ולרוץ הכי רחוק שרק אפשר שבחיים לא ימצאו אותי...

ורוצה לבקש שתדבר, שתשתף אותי ברגשותיך, ואתה מסתיר הכל... וזה חשוב לי שתשתף אותי. יודעת שגם לך כואב. אומנם אינך משתף, לא מספר, שומר הכל בתוך הלב... וזה כואב, וזה שורף, ורוצה לחבק אבל אינני מסוגלת... ורוצה רק לבקש שתהיה שם.. וההגיון מבין שאתה לא יכול תמיד להיות שם אבל משהו שם בפנים מסרב להבין... משהו שם בפנים מתחנן שתהיה שם איתי... שתכנס לחור השחור שלנו למרות שהוא כואב שתשב שם איתנו... שתרגיש את העוצמה שואבת אותך למטה, שתרגיש את הכאב שמשתק, שמכאיב... תן לעצמך להתחבר אליו ולקבל אותו, תן לעצמך לחבק אותו... ואולי בחיים לא תוכל להתמודד איתו... אבל לי אין את הבחירה הזו. עלי היא נכפתה... ורוצה שתהיה למרות שכואב... רוצה לשבת איתך בבור השחור ואל תבוא להציל אותי לא צריכה שתציל אותי... אל תגיד לי מה לעשות, אל תגיד לי איך לעזור לעצמי... אל תגיד לי לא לבכות. רק תשב איתי, תבכה איתי, תכאב את כאבי... תחבק גם כשלא אבקש... ואם אתה רוצה להתקרב קח את זוג ידייך ולחץ אותם חזק חזק סביב צווארי במשך כמה דקות עד שאלך מכאן...

כי זה הדבר היחיד שלי יעזור.