17/11/03

לאמא

אני כועסת כי אינך מבינה!

אינך מסוגלת לקלוט את גודל הכאב שאני מתמודדת עימו!

אני כועסת כי את בחיים לא תביני את העצב שמטביע, את הגלים שחונקים... את הצורך בלפגוע בעצמי!

לא אמא אני לא עושה זאת בשביל תשומת לב!

אני לא פוגעת בשביל שתשימו לב שכואב לי... אני פוגעת בשביל להציל את עצמי מהמוות...

את לא מבינה שכואב שאת מדברת איתם! כולם שם מאשימים אותי!

ובטח שיאשימו הם הרי אשמים כמו הרוצח אומנם הם לא באו ובמו ידיהם רצחו אותי אבל הם משתפים איתו פעולה! הרצון שלהם הוא שאני אשתתק! ולא מעניין אותם המחיר שאני אצטרך לשלם! שהוא חי!

אמא את מבינה כל פעם שהן מתקשרות כל פעם שהשם שלו מוזכר זה פוצע יותר! מעלה טריגרים לא קלים!

4 שנים שתקתי, פחדתי ממנו. לפני שנה כמעט פתחתי את הפה ובתחילה כולן תמכו ואז יעקוב בא וכולם ישר תומכים בו בגירסתו!

תסבירי לי איך אפשר לתמוך בגירסא שהילדה הקטנה התמימה רצתה ברצח???

מצטערת אני לא מוכנה לקבל זאת!

נכון אמא לא הרבצתי לו... אבל לא הסכמתי! פשוט לא הסכמתי!

בכיתי אמא בכיתי וצעקתי ביקשתי שתבואי להציל אותי ולא באת!

למה אימא? למה לא באת להציל אותי מהמוות?

ואני ביקשתי שיפסיק והוא אינו הקשיב... אינו שמע אותי. התעלם ממני!

אמא אני צריכה שתתמכי בי! צריכה שתפסיקי להיות עם משפחתך! הם מכאיבים לי! את לא מבינה שהם בסה"כ רוצים לשתק גם אותך! ואת... את מקשיבה להם...

אמא אני אגש למשפט... ונכון זה יהיה קשה... ואולי אפילו זה ימוטט אותי יותר אבל כרגע לא נשאר לי מה להפסיד... את מבינה אמא? את מבינה שהוא לקח את חיי השאיר אותי ללא כלום...

ואני מנסה באמת שאני מנסה להמשיך לחיות, מנסה להתמודד עם הכאב האינסופי, מנסה להרים את הראש כל פעם ששוקעת!

וזה לא קל אמא זה כ"כ לא קל!

חלק ממני מת, חלק שלא ישוב עוד לעולם... כל פעם שאת תומכת במשפחתך, כל פעם שאת מסכימה איתם על שתיקתי את עוזרת להם לרצוח אותי!

אמא אני הילדה שלך!

אמא אני הגוזל שלך!

אמא הבטחת לי שלא תתני שיפגעו בי! הבטחת שתמיד תמיד תעזרי לי!

אז למה עכשיו, למה עכשיו במקום לעזור לי את מקשה עלי?

את חושבת שטוב לי?

את חושבת שאני לא מנסה מספיק, אבל את בחיים לא תביני עם איזה מלחמה ענקית אני מתמודדת...

אמא אני נאבקת בחיים... במוות... מנסה להמשיך לחיות למרות שרק רוצה למות... אני כועסת עליך!!!

אני כועסת כי בחיים לא תביני עם איזה שדים ומפלצות אני מתמודדת! בחיים לא תביני איך זה לחכות כל הלילה שהשמש תזרח ואז להירדם לשעה ולקום בפחד ענקי, כולי זיעה קרה ומרגישה את נשימותיו עלי...

בחיים לא תביני איך זה להיות עם אהוב ליבך ולחוות פלאשבק שמחזיר אותך לאונס, בחיים לא תביני את הכאב העצום שישנו בנפשי...

בחיים לא תביני את זה שאני מתנתקת... בחיים לא תביני את התקפי החרדה שמפחידים גם אותי... עדיין... בחיים לא תביני את מצבי הרוח המתחלפים שלי... בחיים לא תביני את האשמה ששוררת בתוכי...

בחיים לא תביני את הסמרטוט שאני... בחיים לא תביני את המקלחות הרבות...

בחיים לא תביני את הדמעות שאינן מפסיקות לזלוג...

את פשוט בחיים לא תביני אותי...

אמא אל תעצמי את עינייך. בבקשה תפתחי אותן חזק חזק ותנסי לראות את הכאב הענקי שבי... פשוט תנסי...

 

שלך.