היי, אני חדשה בפורום וקראתי הרבה מהדברים שכתובים פה. הלב נצבט חזק. כילדה רגישה חוויתי הרבה סוגים של פגיעות רגשיות ואלימות פסיכולוגית. אנחנו, הרגישים, פשוט יותר חשופים לכך. נראה לי… בכל מקרה אני רוצה לספר על מקרה אחד כואב במיוחד. בשנות העשרים המוקדמות היה לי בן זוג מאד כוחני ומתעלל נפשית (לא פגע בי פיזית- אבל זה לא פחות כואב) ובכוחותי האחרונים הצלחתי לבקש טיפול נפשי שיחזק אותי- כדי לצאת מהקשר הזה. בכל מקרה הייתי אז סטודנטית ענייה בלי אמצעים ודרך שירותי היעוץ הגעתי לטיפול קבוצתי (לא היה טיפול פרטני אפשרי באותו שלב – כי לא היה מישהו פנוי). הייתי כל כך נואשת שהסכמתי ללכת לטיפול קבוצתי רק כדי לקבל איזשהי עזרה. למרות שזה לא ממש התאים לי ולא התאמתי לזה. הטיפול הקבוצתי היה מעיק, מצאתי את עצמי נושאת על גבי צרות של אחרים. כבן אדם אמפטי – קשה להתעלם. בכל מקרה ניהול את הקבוצה פסיכולוג ופסיכולוגית. הפסיכולוגית היתה בסדר הפסיכולוג – הרגשתי שהוא כל הזמן שופט אותי ומבקר אותי. הייתי ממש במצוקה בגלל הזוגיות ובאחת הפגישות הוא ממש צרח עליי מול כולם "למה את נשארת עם החרא הזה? מה הביה שלך? למה את לא מצליחה לעזוב? מה דפוק בך?" מיותר לציין שממש נפגעתי, והגעתי למצוקה ממש ממש ממש קשה. מה הוא צועק עליי מול כולם? ולמה הוא עושה לי כזה אוטטינג ( הוא ידע על הסיפור של הזוגיות מהאינטייק שעשיתי איתו ועם הפסיכולוגית בפרטיות)? בקיצור זה השלב שבקשתי לעזוב את הקבוצה. לפחות קשר מתעלל אחד יש לי בחיים לא צריך עוד. מאז ניסיתי ללכת לעוד כמה טיפולים במסגות אחרות, חלק היו ממש טובים חל פחות אבל את הפגיעה הזו אני לא שוכחת. זה פגיעה ממטפל!!!! מישהו עוד חווה פעם משהו כזה בטיפול קבוצתי או פרטני? בפסיכותרפיה? למה זה קורה?