סוף דבר, זמני בלבד.
ברצוני לשתף את מי שקורא את הכתוב כאן ,בחוויה שחוויתי, ואשר שנוצרה באופן מובהק כתוצאה
מכתיבת החומר לחדר.
בשעות של סיום הכתיבה של הטקסט לחדר גמלה בלבי החלטה לכתוב מכתב התנצלות לילד יוסי.
עסקתי עוד זמן מה באיסוף התמונות שאותן רציתי לחדר.
כשכל החומר כבר היה מוכן, שלחתי אותו אל אילנה, בתחושה שהנה אני צועד שלב אחד
קדימה, שהנה
אני מתחיל להשלים את החוב שלי לילד שהייתי.
כעבור כחמש שעות מאז שהחומר נשלח אל אילנה התיישבתי מול המחשב וכתבתי מכתב התנצלות
ליוסי הילד.
המכתב נכתב בפרץ אחד של כתיבה ובתחושה שהנה אני יכול לגעת בידו של יוסי הילד, ולחוש
את החום
של המגע הזה בידו.
לא יכולתי עדיין לחוש שאני מחבק אותו, את הילד הזה, או מוכן כבר לסלוח לו, אך
הרגשתי שאני
מוכן כבר לדון בבקשת החנינה שלו מבלי לדחותה על הסף.
התחלתי לכתוב וככל שהכתיבה נמשכה התחלתי לבכות, כן, ממש כך, התחלתי לבכות מול מסך
המחשב,
מקליד ובוכה, מקליד ומתייפח, לעיתים לא יכולתי להבחין במסך המחשב כי עיני מלאו
דמעות,
אני לא רק בכיתי אלא יבבתי ממש, כל גופי רעד מרוב בכי, לא זכרתי שאי פעם בכיתי כל
כך, אפילו
לא בעת פטירתם של הורי.
הרגשתי שהנה, סוף סוף, הילד הזה שהתעללו בו מצליח לבכות, כי הוא מרגיש שמאמינים לו
ויחבקו אותו.
קראתי את מכתב ההתנצלות ליוסי לאחר שסיימתי לכתוב אותו, ניסיתי לתקן ולשפר פה ושם
את הניסוח,
אולם לבסוף החלטתי שלא לשנות דבר ולהביא כאן את המכתב בצורתו הראשונית והאותנטית,
ממש כפי
שהוא נולד ממני.
הנה הוא לפניכם, מכתב ההתנצלות בפני הילד יוסי:
שלום לך יוסי היקר.
קצת קשה לי, לא יודע היכן להתחיל, אולי מישהו יאמר שיוסי השתגע, כי הוא החל כותב
ומדבר אל
עצמו, ואולי הוא סובל מM.P.D. (פיצול אישיות), יודע מה, לא איכפת לי, אז יהיה עוד
משהו
שממנו אני סובל, אך מה שכעת הכי חשוב בעיני הוא לפנות אליך, יוסי, הילד שגר בתוכי,
ולבקש
ממך סליחה.
כל חיי התנצלתי ובקשתי סליחה מכל מי שרק הראה סימן הכי קטן של כעס כלפי, התנצלתי גם
בפני מי
שפגע בי וכלל לא היה זכאי להתנצלות, אך עד היום לא בקשתי סליחה ממך, ממי שבו פגעתי
פגיעה
עמוקה חזקה וממושכת עד אין קץ.
לא, יוסי, לא ניסיתי אפילו להקשיב לך בעת שניסית לומר שאינך אשם, והיית רק ילד
כשניצלו אותך,
הייתי אכזר ורע לב כלפיך.
נחמד הייתי רק לאחרים וכלל לא אליך, למי שהכי הגיע לו.
אני לא מפסיק לחשוב על שנות הבדידות הארוכות שלך, כשאתה כל כך לבד, ואין לך למי
לפנות ואין
לך היכן להניח את הראש ולבכות ולומר ולזעוק "אינני אשם!" ולומר לעולם שלא אתה אחראי
לאונס
ולניצול שניצלו אותך אנשים רעי לב.
ואין מי שיחבק אותך ויאמר "ילד, אינך אשם, אתה יכול לבכות, לא אתה האחראי" וינגב
לך את
הדמעות, הדמעות שלא הופיעו על לחייך, כי שתקת מתוך פחד ואשמה על אחריותך כביכול.
גם אני הפניתי אליך את הגב כשבקשת עזרה.
בזתי לך על מה שעשית, ולא אתה עשית, אלא עשו לך ואתה לא ידעת, חשבת שאוהבים אותך
ושאתה משתתף
במעין משחק.
לא, לא יכולתי לסלוח לך ולהסיר מעל כתפיך הצרות את המשא הנורא הזה, המשא של
תחושת אשמה שאתה
הוא האנס ואתה הוא המנצל.
כל כך רציתי שתעזוב אותי עם כל הלכלוך שדבוק אליך, עם כל הטינופת שאתה מסתובב
איתה כל השנים,
לא, יוסי, לא רציתי אותך יחד איתי, רציתי שתניח לי לנפשי ותרד ממני, רציתי שתניח לי
לחיות את חיי בלעדיך.
לא, יוסי, אין אני מבין איך יכולתי להיות כה אכזר אליך, אכזר ושונא, לא חשבתי
שמגיע לך דבר
מה, לא מתנה ולא ממתק, כלום, רק רציתי שתלך.
בזתי לכל הישגיך, לסקרנות שבך, לדמיון וליצירתיות שלא כבו, ליכולת שלך להתלהב ולהקשיב ולהבין ולשאול.
בזתי לשובבות שלך ולחוש ההומור ולטוב הלב שבך.
בזתי לרגישות וליכולת ההתבוננות שבך, בזתי לכושר שלך להבחין בפרטים ובתופעות שאחרים כלל לא רואים.
בזתי אפילו ליכולת ההישרדות שבך, וגם על זה לא זכית לשום קרדיט,
אפילו כשדמיינתי אותך עומד כל כך לבד בפני האיש הזה ששואב ממך הנאה לעצמו, ועוד
מעיז לטעת בך
את זרע האשמה, באמצעות הכסף ששילם לך, לא היו בי רחמים כלפיך.
גם על העובדה שאתה, בכוחותיך הדלים, ניתקת את הקשר עם מי שאנס אותך, לא זכית
למחמאה.
לא מצליח להבין איזה שופט אכזר הייתי כלפיך.
היית לבד אז ולא ידעת למי לפנות לעזרה והתחלת לשתוק כי פחדת, פחדת שיחשבו שאתה
ילד רע.
כל כך כואב לי עליך, יוסי, ואני יכול ממש לחוש את בדידותך הנוראה, ואיש לא מושיט לך
יד, ואני
הוא בראש המתנכרים אליך.
יוסי יקר,
אני יכול בדמיוני לראות אותך בן עשר, מתחבא, עירום לגמרי ומלוכלך ומטונף, ואתה
מצטנף בפינה
של מחסן כלי העבודה שבבית הספר שנים רבות וארוכות כל כך, ואינך מעיז לפתוח את הדלת
ולקרוא לעזרה.
אני הוא זה שהולך לפתוח את הדלת הזו בעבורך, יוסי, אני הוא זה שהולך להושיט לך
יד, לעזור לך
לעמוד על רגליך, לנקות אותך, להלביש אותך בבגדים יפים, ולקחת אותך לטיול למקומות
שלא ביקרת
בהם, כי היית כלוא.
האם תסכים לסלוח לי, יוסי, על שהייתי כה אכזר אליך?
האם תקבל את ההתנצלות שלי?
התנצלות וסליחה הן מילים כל כך חלשות ולא מייצגות את מה שאני חושב שמגיע לך, יוסי.
לא מוצא את המילים המתאימות לומר לך איזה פיצוי מגיע לך על שנות ההתנכרות
האינסופיות שלי
ממך, כל כך לא היה מגיע לך יחס אכזר ומזלזל שכזה,
אין לי אפילו צל של הסבר כדי לשטוח אותו בפניך בכדי להסביר מדוע עזבתי אותך גם אני,
לאחר
שכולם נטשו אותך,
לא יכול להבין מדוע גם אני סובבתי אליך את הגב,
לא ביקשתי בעבורך דבר, כי לא חשבתי שמגיע לך,
האם תסלח לי יוסי?
אני יודע שלא מגיעה לי הסליחה שלך, אני יכול מאד להבין אם לא תסלח לי, אך אני בכל
זאת רוצה
לבקש ממך שתסכים לקבל את התנצלותי על כל השנים שהפניתי אליך את גבי.
אני מבטיח לך שיותר לא אעזוב אותך ולא אניח לאיש לפגוע בך, יוסי,
אני אחבק אותך, ואנגב לך את הדמעות כשתבכה,
אני הולך להילחם בעבורך, יותר לא אתן לך להישאר עזוב ומלוכלך כל כך כפי שהיית כל
השנים.
אקח אותך למקומות שאתה אוהב, אקנה לך מתנות, שלא זכית להן אז, אביא אותך למקומות
שיפצו אותך
על שנות הסבל שלך.
יוסי יקר, אני עדיין לא די חזק בכדי לקיים את כל מה שציינתי למעלה בבת אחת, אך
דבר אחד אני
כבר יכול להבטיח לך יותר לא אשאיר אותך לבד!
יותר לא תישאר לבד, יוסי, אני נשבע בפניך, יותר לא אעזוב אותך!!!
התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה
אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים.
במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.
רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?
אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את
שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com
~ חזרה לעמוד החדרים ~
דף הבית
אתר מקום פעיל משנת 1999 ומתעדכן באופן שוטף מאז.
ליצירת קשר - atar.macom@gmail.com