קראתי לי נועם. והתעקשתי על השם הזה. גם בגיל 15, בכיף עם חברות, שנועם,יהיה שם החיבה שלי. בכלל רציתי רותם או מעיין, אבל לא אני בחרתי את השם שאיתו נולדתי. אז בחרתי לי שם אחר. שם של ילדה כי היא רוצה אחרת, והיא רוצה להיות אחרת, והיא גם תמיד תרצה אחרת. והחדר הזה,חורט את מותי לאור לא את מותה של נועם, את מותי שלי. מותי שמשתקף לעיני אף אחד, רק לאלו הרוצחים. אני חורטת עכשיו, את מי שהייתי את אותה ילדה שנרצחה בי. וזו היא מצבתי לי, האיקס שהייתי, מי שהייתי, ילדה. ילדה בת 7.