מכתב שכתבתי לעצמי כאשר הייתי בת 14
הנוסח המובא זהה למקור





היי ריקי

את יודעת, לפעמים אני לא מבינה את המבוגרים האלה. לפעמים אני פשוט נדהמת
לראות אותם מתנהגים ממש כמו ילדים קטנים. הם תמיד טוענים שאנו הילדים לא
מבינים דבר, לא יודעים מהחיים שלנו אבל מה, את ואני יודעות את האמת. הם אלה
שקשה להם להבין עד כמה טוב אנו מבינים את מה שהם מבינים כאילו יותר טוב.
לפעמים ממש בא לי פשוט להגיד להם את זה בפרצוף וכשאני כבר אומרת להם אז הם
מתחילים להמציא תירוצים משונים ותמיד תמיד הם אומרים לנו שאנחנו עוד ילדים
קטנים וכשנגדל, נבין. הם רק לא יודעים כמה שהם טועים...







לאחר 12 שנות שתיקה ביולי 2003, החלטתי להיפגש עם אבא שלי, זהו המכתב שכתבתי
לעצמי שעות בודדות לפני המפגש.

כאשר אפגש עם אבא שלי אני רוצה להיות מאוד ישירה, להיות מסוגלת להגיד לו שאני
יודעת הכל בלי להיכנס למניפולציות שלו. להיות מאוד תקיפה ומאוד כנה. אני
רוצה לעזוב את המפגש בתחושה שסגרתי מעגל בחיי ולאחר שאתעמת איתו פשוט לזרום
ולהמשיך הלאה.

אני חזקה ויש בי עוצמה ואת היכולת לעשות זאת. לא משנה מה יקרה באותה הפגישה
מבחינתי אני רוצה להעביר לו את המסר: אבא אתה בן-זונה אמיתי כי עשית לי את
הדבר הנורא מכל וזה להתעלל בי.

לדבר אתו על התחושות שלי ועל מה שהדבר הזה גרם לחיי. לומר לו שמגיל שש הוא
הטייקר בחיים שלי. להיות מאוד ממוקדת ויציבה. לא לתת לו פתח לתעתע בי. להיות
שם קודם בשבילי. לשבת מולו ולהסתכל לו בעיניים ובשיא הישירות לומר לו מה אני
חושבת עליו, על כל מה שהוא עשה לי ולאחר מכן לומר לו שלמרות כל מה שעברתי
הצלחתי בחיי.

אני מתכוונת להתחזק מהפגישה הזו להרגיש ולהוציא מעצמי ישירות, כנות ועוצמתיות
ובכך לסגור את הפרק הזה מאחורי.

אני מסוגלת לעשות זאת! אני מוכנה לעשות זאת! זאת הדרך שבה אני בוחרת ללכת!

אני טובה!!!