|
5/6/2000
בורחת לתקופה קצרה
החלטתי שאני זקוקה למנוחה, לשכוח קצת מהכל...
החלטתי לטוס לחו"ל למשך שבוע.
אולי זאת בריחה... לא יודעת... ואם כן, אז מה ?!
חייבת קצת את השקט הנפשי הזה, לא בטוחה שאשיג אותו שם, אבל לפחות אנסה.
אני בטוחה שכל הזמן מחשבותיי יהיו עליכם כאן, מה קורה, מי עושה מה, מי
זקוק/ה לתמיכה, מי בעליה ומי בירידה - זה יהיה חסר לי, אבל... בכל זאת
מקווה לא לחשוב על זה (אויש, כמה שזה אגואיסטי מצדי !!!)
אבל... חייבת, פשוט חייבת.
עייפה פיזית ובעיקר נפשית ! חייבת את המנוחה הזו.
מקווה לחזור בכוחות מחודשים.
מרגישה צורך להתנצל שלא אהיה כאן... אבל...
פשוט
ח י י ב ת !!!
14/6/2000
האם יש לנו כתובת על המצח ?
חזרתי !
חזרתי לשגרה, לחיים, למציאות !
היתה לי קבלת פנים מאוד יפה בעבודה...
אפילו אחת מהם הגדילה לעשות ולומר לי: אני מתארת לעצמי מה עובר עלייך...
אני יודעת שאת עוברת תקופה קשה... שהיית צריכה קצת לנוח... אבל הנסיעה
היא לא בריחה ואת חוזרת למציאות ועכשיו את צריכה להתמודד! היא עוד
הוסיפה: אני מוכנה לעזור לך להמשיך הלאה, אני יכולה להפנות אותך
לפסיכולוגית שמתמחה בטראומות, כמו גילוי עריות ותקיפה מינית !!!
איך היא ידעה ???
מי עוד יודע ???
הרי לא אמרתי כלום...
האם כתוב לי על המצח: "אני נפגעת תקיפה מינית" ???
עד עכשיו אני בהלם !
מקווה שלא עוד אנשים יודעים על כך.
ובמיוחד במקום העבודה...
לא רוצה שירחמו עליי...
רוצה להתמודד לבד...
אז... האם זה כל כך בולט עלינו ???
15/6/2000
להתמודד לבד
אני מרגישה שאני חזקה, ששולטת במה שקורה לי...
כבר לא מדברת על זה, מרגישה שאני חוזרת על עצמי שוב ושוב... אז ארגיש
יום אחד רע, אבל ביום שאחרי זה ארגיש טוב... אז בונה על היום הטוב הזה !
מה עוד נשאר בתהליך הזה ? למדתי להוציא את זה החוצה - דיברתי כבר על זה,
קיבלתי תמיכה, זהו... נשאר להתמודד לבד...
כשמדברת על זה עם עצמי - אז חזקה וגיבורה
כשמדברת על זה עם מישהו זר או חדש - אני חלשה ובוכייה אז... פשוט עדיף
להשאיר את זה עם עצמי ולהתמודד עם זה כך...
הרי זה כבר במודעות שלי - לא מדחיקה.
15/6/2000
לבד... כי כבר לא מדחיקה !
הלבד הזה הוא עוד שלב בהתמודדות שלי, זה לא לבד תוך כדי הדחקה, זה לבד
של מודעות !
אני מודעת למה שקרה, למה שעבר, למה שהרגשתי ולמה שמרגישה כיום.
אני לא רואה או שלא יודעת את דרך ההמשך או איזו דרך שונה בהמשך
ההתמודדות.
זה מעין מצב קבוע. זהו, למדתי להתמודד, העליתי למודעות ועכשיו נשאר רק
לזכור, לחיות עם זה.
ה- "לדבר" על זה, כבר חוזר על עצמו שוב ושוב. שוב אני אומרת את אותם
דברים, שוב אני מרגישה את אותה הרגשה של עצב, שמחה, שקיעה, זריחה...
ועוד ועוד מן הרגשות שאנו חווים...
לפעמים יש לי תחושה לא נעימה שאני כל הזמן אומרת אותו דבר ומי שנמצא
מולי מצפה שאומר כבר משהו שונה... וזו לא הרגשה נעימה.
זה לא שהם משדרים את זה... אלא פשוט תחושה אישית שלי... ובאמת כבר לא
נעים.
זה כאילו שאני משדרת "תרחמו עליי" וזה ממש לא זה !!!
אז, לכן אין לי עוד דרך או צורה להמשיך ולהתמודד עם זה תוך כדי דיבור או
הבעה... אז שומרת לעצמי... ומדברת לעצמי... והעיקר: מודעת ולא מדחיקה
אז זו דרך ההתמודדות שלי, לא יודעת עד כמה היא נכונה או לא...!!!
פשוט לא מכירה דרך אחרת.
|
|