|
20/5/2000
לא תמיד השתיקה שלנו מובנת
לפעמים השתיקה נדמית כפחד לדבר על כך, על מה שמציק לנו כל כך...
כי הנושא מאוד רגיש, ואדם "מבחוץ" לא תמיד רואה את השתיקה שלנו כרצון, בקשה של
"תשאלו אותי" אני רוצה לספר - רק תשאלו !
כמובן שהוא פחד לשאול, ידע עד כמה הנושא כואב, הוא פחד להכאיב עוד.
העליות והמורדות שלנו לא תמיד מובנות לכל אחד ואחת !
השתיקה שלנו - דבר שמתפרש אצל אחרים כחזרה למסלול, חזרה לחיים.
ואל נשכח שיש כאלו שלא יודעים לומר את המילה הנכונה, או שכך הם חושבים, ואז מעדיפים
לא לומר כלל. מפחדים לומר משהוא "לא נכון" ! וזה משתק אותם מלומר את מה שאנו כל כך
רוצים שיאמרו.
21/5/2000
הולכת לישון עם חיוך על הפנים !
דבר שהמון זמן לא קרה.
ניסיתי לעזור - לא התכוונתי - וכנראה שהצלחתי.
מאיה - תודה !!!
רק להראות, שלמרות הכל אף אחד לא ישבור אותנו, ואנו נמשיך ונשרוד כי החיים יפים !
ועם עזרה ותמיכה אחד בשני - כל ירידה, במהירות הופכת לעליה.
23/5/2000
סוף סוף קיבלתי את האומץ והתעוזה לספר לאדם הקרוב לי
סיפרתי לאדם הקרוב לי מכל ! - אחותי !
וכמובן, כמו שציפיתי היא לקחה את זה מאוד מאוד קשה ומצאתי את עצמי במצב שבו אני
צריכה לנחם אותה.
היה לי קשה ! המילים בקושי יצאו ! חיפשתי עוד ועוד הזדמנויות מתי לומר לה זאת -
ולבסוף הצלחתי.
היום, שוב הרגשת מועקה החוזרת ונשנית אצלי - קשה לי כבר לקבל את עצמי כך - יום עם
מצב רוח מרומם ויום עם מועקה כבדה ומעיקה !
מבחוץ - הכל נראה רגיל ושגרתי, אבל מבפנים...
מתי כבר אשתחרר מהרגשה זו ???
26/5/2000
אבדו לי התחושות, מרגישה ריקה
כבר כמה ימים שלא כתבתי.
לא יודעת אפילו איך להסביר זאת, למרות שכל הזמן בהאזנה, לראות מה קורה, מה התחדש.
למען האמת, כבר לא מרגישה כלום !!!
לא כעס, לא עצב, לא מועקה - כאילו חזרה לשגרה...
אבל, מפחדת שיום אחד זה יצוץ שוב, כך בלי שום הודעה מוקדמת !
ואין לי את הכוחות לעבור את כל זה שוב... זה היה קשה נפשית ופיזית !
אני תוהה, האם שוב מדחיקה ? האם באמת התמודדתי עם הבעיה ולמדתי איך לחיות איתה ?
לא יודעת...
זה לא שלמדתי איך להפנים ולחיות עם זה... זה פשוט בא כך סתם...
אז... זה קורה לכולם ? זה בא בכזאת טבעיות ? או שרק נדמה לי שהבעיה נפתרה וחלפה לה
???
1/6/2000
המשמעות של לשים מסכה על הפנים
אתמול פגשתי חברה, טובה דווקא...
מאלו ששמעו כבר את הסיפור שלי.
התעניינה, איך היה במפגש הפורום ? מה היה ? מי היה ?
ואני... במקום לספר על איך אני הרגשתי, סיפרתי את הסיפורים של האחרים...
את החוויות של האחרים - רק לא שלי.
והיא... לא הבינה מה אני עושה כאן (בפורום), איך אני מתקשרת למקום הזה...
"זה רק מרע לך..." היא אומרת, "את נכנסת לזה מאוד חזק, לסיפורים של האחרים, רק
מהסיפורים של האחרים את מרגישה מועקה".
היא לא הבינה היכן אני משתלבת בסיפור הזה.
אבל... אני אשמה ! אני שמתי מסכה על הפנים ! הראיתי לה עד כמה זה לא נוגע לי, ונתתי
לה להרגיש אז למה אני מצפה ? איך היא תבין את מה שקורה בפנים ? עמוק עמוק בפנים ?
אם אני צוחקת, מחייכת, שמחה...
2/6/2000
המסכה הזו עלי כבר באופן קבוע
נכון להיום, המסכה עליי באופן תמידי !
ולא משנה בפני מי ובפני מה !
אני שמחה, צוחקת, עליזה ומחייכת - כל הזמן
חזרתי להיות מי שאני, אך הפעם בצורה מכנית ! משחקי תפקיד !
וכולם שמחים - יופי, היא יצאה מזה, היא חוזרת לעצמה.
רק כאן, אני פזית האמיתית, עם המועקות, השמחות, הכאב, האושר...
פעם תומכת - פעם נתמכת, פעם בוכה פעם צוחקת.
אבל, בפני כל השאר... אני מגדירה זאת השתיקה הרועמת !
אז... לאט לאט מתבהר לי... המסכה קיימת באופן קבוע !
2/6/2000
רוצה להוריד את המסכה, אבל כל כך עמוק בתפקיד, שזה קשה !
לא יודעת איך להתנהג אחרת.
התפקיד הפך לחלק ממני.
במקומות רבים - מסכה
במקומות אחדים - מציאות.
אז איך עושים זאת ?
איך הופכים את הכל למציאות ???
|
|