כעס!!!

כעס על עצמי, וכמובן כועסת עליו !!!

כועסת עליי - למה לא עשיתי כלום עד היום ??? אולי גם אחרות נפגעות ממנו אבל... ישנו פחד גדול... של לעמוד מולו, לראות שוב את פרצופו - לזה אני???

עדיין לא מוכנה.

אני מוכנה לקבל עזרה, לדבר על זה...

בעקבות השיחות של הימים האחרונים, הנושא מעסיק אותי הרבה... לעומת התקופה של עד היום - בה כמעט ולא חשבתי על זה. רק לפעמים, כשעלה נושא שאיכשהו הזכיר אותו... אולי הדחקה?? אולי קבלת המצב בקלות יחסית תוך התמודדות ???

היום מבחינתי זו התקדמות, סיפרתי כאן, סיפרתי לחבר טוב, שמוכן לעזור ולתמוך!!!

אולי צריכה עזרה מקצועית ??? לא יודעת, אולי המצב לא עד כדי כך גרוע שצריך עזרה מקצועית...

גם לא חושבת שאגיע למצב כזה, כי... איכשהו התמודדתי עם זה עד היום.

פשוט, היום אני מוצפת בתחושות, רגשות, רצון לספר, רצון לפרוק את זה מעליי.

ההתלבטות שלי היא: האם לפנות לייעוץ מקצועי, גם אם היום אני כבר מודעת לכל מה שקרה וקורה לי.

כי אף פעם לא הייתי בייעוץ מקצועי - פסיכולוגי לכל נושא שהוא - ויש את ההרגשה או הידיעה, שהולכים לטיפול מקצועי רק כשיש בעיה שלא יודעים איך להתמודד איתה.

אני לא יודעת אם עצם העובדה שסיפרתי יספק אותי בעתיד, או אולי יש עוד דברים חבויים אי שם, שבגללם אני צריכה ללכת לייעוץ...

מה שלא עשיתי בשנתיים וחצי האחרונות - מאז המקרה !!!

אבל, אני רואה בזה סימן טוב !

למרות שזה בכי של כאב - זה גם בכי של השתחררות !!!

המועקה רק הולכת וגוברת, שמחת החיים כבר לא קיימת בימים האחרונים.

יושבת במסיבה, כולם שרים, רוקדים, צוחקים ואני... עם דמעות בעיניים, ולא יכולה לספר לאף אחד. וזה קשה !!!

אבל... נדהמתי לגלות עד כמה הרגשות האלו קיימים אצל אחרות, וכאן בעצם אני לא לבד !

נכון, אני מוצפת עד כדי פגיעה בחיי היומיום הרגילים, אבל עד מתי ? זו פשוט לא אני, שאני או אחרים מכירים !