14/5/2000
מפחדת להמשיך עוד צעד קדימה
אתמול, ידיד שלי עשה את מה שאני פחדתי לעשות בזמן האחרון והוא... להתקשר למרכז לבקש
מידע אודות פסיכולוגיות שמתמחות בנושא "הזה" (אני לא מאמינה שעדיין קשה לי לומר את
"ה" מילה !!!)
הרשימה עומדת כאן מולי - אך לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה, לא יודעת אם אוכל
להתמודד עם זה.
התחלתי לספר לחברה ועוד חברה... אבל, הן לא מדברות איתי ! פתאום מקצרות את השיחה
! פתאום עסוקות מידי בשבילי - דווקא כשאני צריכה אותן כל כך !
רק משה עוזר ותומך, מוכן תמיד להקשיב, לייעץ, לעזור ! בלעדיו בעצם לא הייתי כאן
היום !
הוא עושה את כל מה שאני לא מסוגלת לעשות ואני יודעת שרק בגללו אני "ארפא" מזה !
כי הוא עקשן ומתעקש לעזור לי !!! אבל... אני מפחדת !!!
מפחדת להתמודד עם מה שאגלה פתאום !!! אני נורא רוצה להמשיך הלאה ולעזור לעצמי
אבל מפחדת !
מפחדת לספר אפילו לעוד אנשים קרובים, כי לא רוצה להתאכזב כמו שהתאכזבתי מאלו
שכבר סיפרתי להן ! הן התייחסו לזה כאילו סיפרתי להם עוד אחד מהסיפורים של "מה עשיתי
היום" - שמעו, אמרו אוי כמה זה נורא, תלכי לייעוץ - וזהו בזה זה נגמר !
אני... לא מאלו שיוזמים את השיחות - במיוחד לא בסיטואציה כזו ! אני צריכה שהן
אלו שיתעניינו, שישאלו שייעצו - וזה לא קורה !
טוב... לפחות כאן אני יוזמת את השיחות...
15/5/2000
מה אני מצפה מחבריי ???
קודם כל שישמעו !
לא רוצה לחזור שוב ושוב על המקרה עצמו, אלא שישמעו ויבינו את רגשותיי, את הסערה
ששוררת בחיי בימים אלו, את המועקה הגדולה.
שיבינו איך המצב משפיע על החיים שלי - וזה משפיע המון, שידעו שאני בוכה בלילות,
שידעו שאני מחכה לרגע שארדם - כי אז אני לא מרגישה שום מועקה בלב, שידעו יחד עם זאת
שאני לא רוצה לישון כל היום כי אני לא רואה בזה דרך התמודדות !
שידעו שאני מנסה לדבר על רגשותיי - כאן בפורום, או עם בחורות אחרות שחוות את מה
שאני חווה.
אבל... אני מבינה אותן! באמת שמבינה. אני חושבת שבגלל שאני כל כך חשובה להן - הן
בעצמן עוברות איזו שהיא טראומה, הן בכל זאת שמעו סיפור פגיעה בחברתן הטובה ! אני
חושבת שהן בעצמן מנסות לעכל את מה שסיפרתי להן !
היום אני כבר חושבת על לספר לאחותי - שהיא מאוד מאוד קרובה אליי. אבל מפחדת שאם
חברותיי הגיבו כך, היא תגיב הרבה יותר קשה, ואני לא רוצה לגרום לה לזה !!!
אבל... ברגע שאספר לה - המעגל יושלם !!! כל מי שחשוב לי באמת - ידע !!!
אז לספר או לא ???
15/5/2000
לא רוצה להעמיס עליה את מה שעובר עליי
כי אני יודעת שאחותי תיקח את זה מאוד קשה !
היא תהיה במצב שלי עכשיו, ואני לא רוצה את זה בשבילה
יהיה לה קשה להתמודד, אני יודעת זאת - לא רוצה לגרום לה לצער !!!
16/5/2000
למרות הכל, אספר לה!
לא נראה לי שיש לי ברירה, אני רוצה שאחותי תדע, שתעזור לי, שנתמודד יחד, אולי יהיה
קל יותר כך !
אני לא מוכנה שהיא תשמע זאת מאחרים, או אפילו שתשמע זאת בדרך אחרת כמו בכתב !
אז... אין ברירה אלא לתפוס אומץ ולעשות זאת.
נכון להיום אני כבר יותר בשלה, הרבה יותר ממה שהייתי לפני שבוע, ההתעסקות בנושא,
השיחות עליו גרמו לי להיפתח יותר, לרצות לדבר על זה, מפעם לפעם הסיפור נעשה יותר
ענייני - רגשי, פשוט למדתי איך לספר את זה ! מצד אחד להקל עליי מצד שני לא להלחיץ
את הצד השומע - זו פשוט מיומנות שנרכשת עם הזמן !!!
אז כנראה שאספר לה בכל זאת... יש לה את הזכות לדעת !
השאלה מתי ??? באיזו הזדמנות ??? את זה אני עוד צריכה למצוא...
|