29/10/2000
כשהחיים לא חוזרים לשגרה...
בכל אופן לא כפי שציפיתי...
אמנם חזרתי לשגרה...
אבל שגרה של תחושה לא נעימה, תחושת מועקה, כאב ומחנק...
ולא יכולה למצוא את הגורם לכך...
לא באופן המודע...
לא יודעת מה גרם לכך...
הרי כל כך רציתי וציפיתי לחזור... למקום מוכר, למקום אהוב, לאנשים
לחברים להכל...
ובכל זאת... יש לי את כל זה... אבל אין לי כלום...
המסכה (שכל כך הרבה זמן לא הולבשה), החיוך... ההצגה... הכל חזר
לקדמותו...
ואין עם מי לדבר... אין עם מי להביע...
הרי הטיול היה אמור "להשכיח" את הכל, וכמו אין זכות יותר לדבר על כך...
אין "צורך" לדבר על זה...
ניתוק של חודש... וכולם... כולם התרחקו... לא שואלים יותר, לא
מתעניינים... הרי התרחקתי לחודש, הכל עבר ונגמר - וצריך לחזור לשגרה.
אבל לא מצליחה !!! היא רחוקה ממני, כל כך רחוקה - השגרה.
29/10/2000
זה כואב... כואב כל כך...
חשבתי שהדרך שעברתי עד היום תעזור לי להתמודד עם זה, תעזור לי לשכך מעט
את הכאב... שאוכל להתגבר...
אני אפילו לא יודעת להגדיר מה אני מרגישה (כמו בימים ההם... של
ההתחלה...)...
אני רק יודעת שזה כאב של משהו חזק... זה לא הכאב הזה שמרגישים שפתאום
צריכים לחזור לשגרה אחרי כל כך הרבה זמן, כי הרי נורא רציתי לחזור
לשגרה הזו...
כל היום יושבת בעבודה, עם המחנק הזה בגרון...
מנסה לחייך כל מתי שרק אפשר...
אפילו בבית, אצל ההורים... יושבת עם הכאב הזה בגרון ולא מוציאה מילה...
והם חושבים: טוב, היא עייפה...
אבל אני לא !
ושוב... קשה לי לראות את עצמי כך, קשה לי לקבל את עצמי במצב הזה...
אבל, זו אני !
29/10/2000
המילים לא יוצאות... ובטח שלא הבכי...
אבל... זה מרגיש קצת מוזר... שיורדות הדמעות... אבל על שום מה ?
לא יכולה להגדיר...
רק תחושה של רצון לבכות...
ו... לא... אין מקום בטוח כזה שאפשר שם לבכות...
לא כרגע בכל אופן...
|
|