|
22/8/2000
מושיקו - שוב...
הוא יודע אך לא מבין, לא יודע לתמוך... יודע לחבק - אך ברגעים שלאו
דווקא כל כך זקוקה לו...
הוא איתי רק כשאני ב- "עליות"...
במורדות... הוא רחוק, כל כך רחוק ממני...
ניסתי לדבר איתו על הכל...
על העבר, על ההווה ואפילו על העתיד...
אבל קשה לו... זה נושא מאוד כואב אצלו, במיוחד לאחר שאמרתי לו דברים
מאוד קשים, בהמשך למה שהוא הגיב לזה שסיפרתי לו...
הסכמנו, בלי מילים, פשוט לא לדבר על זה...
אני יודעת שכואב לו, שקשה לו, שמביך אותו... אבל... הוא לא מדבר, פשוט
לא !
ואפשר לתאר עד כמה זה קשה...
5/9/2000
מן יום כזה... שבסופו לא נותר אלא לומר: אוףףףףףףףףף
מן יום כזה שמתחיל... ומרגישים שזה לא זה... מן מחנק בגרון... כאב...
מועקה...
מכל הערה קטנה, מכל דבר קטן, הרגישות מתעצמת, מעבר לממדים... הדמעות עוד
רגע זולגות... וצריך להראות חזקים...
אפילו לחייך קשה... פשוט קשה...
מן יום כזה שמחכים לסופו... ואז... הדובדבן שבקצפת... אכזבה, כאב...
מתי ייגמר היום הזה כבר ? ויגיע יום חדש, בהיר, מחייך, זורח, אוהב...
7/9/2000
זהו, עוד משבר עבר... ויצאתי עם כוחות מחודשים...
כוחות שכלל לא ידעתי שקיימים בי...
שוב ושוב טוענת, שמכל משבר שכזה יוצאים מחוזקים יותר ויותר, למדים משהו
חדש על עצמנו...
כך אצלי בכל אופן... כל משבר חזק מקודמו, ואז מגלה כוחות חדשים שיש
בי... הרי אם שרדתי ועברתי משבר כל כך קשה... אז זה מראה הרבה, מראה
שיש לי כוחות, אז יודעת שגם הפעם הבאה תהיה קשה, אולי אפילו קשה יותר,
אך יודעת שלמרות הקושי... אני אתגבר... אני אתחזק... הרי יצאתי חזקה
מהפעם הקודמת, למה שלא אצא חזקה גם בפעם הבאה ???
אז... למרות הכל אני עדיין אופטימית, יודעת שיגיעו עוד משברים מעין
אלו... אבל לא דואגת... כי אלו החיים, וכך לומדים לחיות ולעבור אותם
חזקים יותר... מחוסנים יותר...
אז מה שנותר עכשיו זה לאגור כוחות חדשים... הרי הושקעו כאן כל כך הרבה
אנרגיות, כוחות, רגשות, תחושות.... נותר להחזיר הכל למצב של הנורמה...
ייקח מעט זמן, שעה שעתיים, יום יומיים, והכל יחזור לקדמותו...
איזה חיים מעניינים !!!
8/9/2000
הודעה מדניאל -
הרבה אנשים היו מוכנים שתדביקי אותם באופטימיות שלך. אני לפחות לא הייתי
מתנגד... אין לי ספק שאהבת החיים שקורנת מההודעות שלך תהיה חזקה מכל
הקשיים שאולי יהיו לך בעתיד.
תמשיכי להיות חזקה!
דניאל
8/9/2000
לדניאל - זה הרצון הגדול לחזור ולהיות כמו שהייתי
אני פשוט נחושה בדעתי לעשות זאת...
כל מה שאני עושה היום בעצם מוביל את הרצון הזה... שהוא חזק... כל כך חזק
שכל הזמן חושבת איך זה יהיה לחזור חזרה לשם...
אולי זה נראה מהצד כאופטימיות, יכול להיות, כי זה מוביל אותי להיות
אופטימית, והלוואי וכולם היו כך...
אני מוכנה לתת לך מזה, דניאל, הרבה !!! כי אני חושבת שהכל תלוי בגישה
שלנו וכוח הרצון לצאת מהצד שבו אנו נמצאים ולעבור לעברו השני... למרות
שזה מאוד מאוד קשה, מכל הבחינות.
אז... מקווה שאוכל לעזור בכל אשר אדרש ואוכל לתת (וואי... זה נשמע כמו
עורכת דין :-) )
אז... תהיה חזק דניאל, ונעזור לך לצאת לאט לאט מכל זה, גם אם זה ימשך
זמן ממושך... נהיה כאן תמיד
19/9/2000
יום ההולדת שלי...
לכולם !!!
וואוווו ממש לא יודעת מה להגיד... חוץ מהמון המון תודה לכל החברים שלי
כאן !!!
פשוט כיף להיכנס לפורום ולראות "הפצצה" כזאת של הודעות...
וזה מאוד מאוד מרגש אותי... אפילו עד כדי דמעות... במיוחד בתקופה זו של
חיי, שעוברת המון, המון המון ! וכל כך שמחה שאתם איתי !!!
רק רציתי לומר שאוהבת אתכם המון ! אבל ממש !
ומצטערת שלא עונה לכל אחד בנפרד... אבל שכל אחד יקרא את זה באופן אישי
אז אוהבת אתכם
23/9/2000
הגיע הזמן להיפרד...
הנה הגיע הרגע שציפיתי לו כבר הרבה זמן.
אני נפרדת מכם לחודש וקצת, עם רגשות מעורבים.
מצד אחד, כל כך שמחה לעשות צעד שכזה, מצד שני... קשה לי לעזוב את כל
החברים הטובים כאן.
אני נוסעת לקצה העולם, למקום הכי רחוק שאפשר...
בהתחלה... חשבתי שזו בריחה. היום אני רואה בזה התמודדות, כי צעד כזה
דורש ממני הרבה אומץ ותעוזה, ואיכשהו הצלחתי לגייס המון כוחות ואני
עושה זאת.
אני כל כך מקווה שכשאחזור תהיו כאן בשבילי, כי אני בטוחה שאזדקק לכם.
אני גם יודעת שאני לא אוכל להתאפק ואחפש חיבור לרשת כל מתי שאוכל...
אבל... אשתדל שלא, ואם כן... אז תסלחו לי מראש על האנגלית...
בכל מקרה... יודעת שאתגעגע המון ואחשוב עליכם הרבה...
אז... תהיו חזקים חברים נפלאים שלי, אוהבת אתכם המון... ומאחלת לכם חג
שמח ועליז... ותמצו מכל החגים את כל הטוב... ורק הטוב...
זהו... כבר לא נשארו לי מילים...
אוהבת המון וכבר מתגעגעת
26/10/2000
היי לכולם... חזרתי... מקווה עם הרבה כוחות מחודשים
ואני כאן, במקום שבו רציתי להיות כבר הרבה זמן. רק רציתי להגיד שמאוד
התגעגעתי... באמת הייתם חסרים לי... ואני מאוד מאוד שמחה לחזור.
נהניתי, ביליתי, ראיתי, למדתי... הכל בעצם...
עם הרבה רגעים של אושר, שמחה, כיף... גם היו רגעים של געגועים, רצון
לחזור, הרצון להיות רגע אחד לבד, עם עצמי עם המחשבות, עם התהיות...
אבל, למרות הכל, לא הייתי מוותרת על הטיול הזה.
בכל מקרה... שמחה לחזור, להיות כאן, להיות אתכם.
|
|