זה קרה לפני כשנתיים וחצי, בעיר רחוקה, ללא המשפחה, ללא החברים הקרובים - מי שבעצם יכלו היו לתמוך ולעזור...

הוא היה שכן שלי, נשוי עם ילד שזה עתה נולד, הזמין אותי ועוד כמה חברים לביקור בביתו לראות את התינוק שנולד. המפגש היה נחמד, חברותי ונעים.

לאחר מכן נפגשנו כמה פעמים בחצר הבית, כשיום אחד אמר שנוכל להיות חברים טובים, נוכל לבוא אחד לביתו של השני, ואם נרצה נוכל לפתח את הקשר, ואם לא - אז נשאר רק ידידים... חייבת לציין שדי נמשכתי אליו, אך היתה לי רתיעה מכך שהוא נשוי... אבל, בכל זאת הזמנתי אותו לביתי, והיחסים בינינו התחממו אך עמדתי על דעתי שלא מוכנה לקיים איתו יחסי מין!!! כאן היה הגבול שלי! הרגשתי שאני עושה מעשה שאסור... אך בכל זאת המשכתי עם זה... לא יודעת למה... עד שיום אחד הוא הגיע, הכנסתי אותו לביתי - שוב!

היה לנו נחמד יחד... עד שעשה את המעשה שלא יכולה לסלוח לו על זה...

כשפגשתי אותו שוב בחצר הבית - וזה קרה הרבה, לא יכולתי לדבר איתו, למרות שהוא ביקש סליחה לא יכולתי, כמובן, לסלוח - וביקשתי ממנו אם הוא יוכל לומר על מה הוא מבקש סליחה. והוא ענה:

על כך שלקחתי ממך משהו שלא רצית לתת לי !!! כן, כך הוא הגדיר זאת !!!

מאז ועד היום אני עם הסיפור הזה בלב, לא חושבת שזה השפיע עליי כל כך קשה כי המשכתי במערכות יחסים עם בחורים, אני לא חושבת על זה ביום יום, אבל... מידי פעם זה עולה... ואז חושבת... אולי לא הייתי בכלל צריכה להכניס אותו אליי הביתה ולהיות אליו כל כך קרובה, אולי הוא הבין את זה לא נכון... אולי שידרתי שזה מה שאני רוצה... לא יודעת !!!

זהו, אז הוצאתי את זה סוף סוף !!!

הכנסתי אותו לביתי !!! מרצוני!!! גרמתי לו להבין שאני מעונינת בו באיזו שהיא צורה! אז... מי אשם...

ההתמודדות שלי נכון להיום היא פשוט לא לחשוב על זה!!!