פתאום כשחשבת שחייך מושלמים
באה וטופחת המציאות בפנים
והכל כמו סערה ששכחה
והנה היא עולה ומסתערת בחזרה
לנפש אין מנוחה
זה רק העולם, ואתה
אין שום רגש בנשמה
משהו שיימלא וייתן שמחה
כמו ים של דמעות ומחנק בגרון
משהו שבלילה לא נותן לישון
אתה מרגיש כמו שאתה נראה
נשמה סחוטה ופנים חסרות הבעה
נהפך לקיר זכוכית
לאדם שנשבר
לתוך כוס שעומדת על סיכה
שמשב רוח יכול לנפצה
אתה נשאר עם צלקות
מאלה שלא מגלידות
אתה נאלץ לקחת איתך הכל
הזיכרונות איתך בכל זמן ובכל מקום
אתה רוצה לשכוח את הזיכרונות הרעים
ומרגיש שזה יישאר איתך לעולמים...