מתנתקת מהעולם שמסביבי
לא מוצאת בו מקום למי שאני
הולכת לאיבוד בין העבר להווה
על העתיד חושבת "מה הוא כבר שווה"
חושבת אם יש צורך להמשיך להילחם
מה הטעם? תגידו לי אתם
לא יוצאת מהבית מרגישה כלואה
כאילו זה באשמתי ואני היא הרעה
יצרתי מסביבי בועה
קשרתי את עצמי באזיקים
לא רוצה לצאת ממנה
מרגישה מאוימת מוקפת בפחדים
מסתובבת ברחוב מסתכלת מסביבי
"האם הם רואים?" אלו שעוברים לידי
רואים את הכאב העמוק
שאני לוקחת איתי מהעבר הרחוק
כל-כך הרבה תהיות, מחשבות
תגידו לי אתם
האם שווה כך להמשיך לחיות???

לאן הלכה לה פתאום האמונה שלי שום דבר אינו חלום, הכל מציאותי אני יושבת, יושבת ובוכה כבר לא זוכרת מה ההרגשה ההרגשה של החיוך שבא מהלב וזה אוכל אותי, מרגישה כואב אני שוכבת במיטה וחושבת עליך מנסה ולא מצליחה לפנות אליך אחרי כל-כך הרבה שנים שהתכחשתי לקיומך אלוהים מפחדת לבקש ממך עזרה שמא תדחה את בקשתי אחרי שהתרחקתי ממך מרגישה שאתה כבר לא שלי כל-כך רוצה לברוח כל-כך רוצה לשכוח אנא אלוהים... תן לי הכוח...