אתה נמצא כרגע עמוק עמוק בתוך חיי
בביתי, בחדרי, במיטתי, ברכבי, בלכתי ברחוב
אבל בעיקר אתה נמצא בתוכי, בנשמתי, בליבי
ואתה מונע ממני להמשיך הלאה בחיי.
הדבר שאני הכי רוצה בחיים זה להיות יכולה
לקום ולעמוד על שתי רגליי ולהמשיך הלאה
קדימה.. אל עבר האושר.
אבל אתה כל כך פה ואתה כל כך מתאמץ
למנוע ממני להגשים את אותו חלום ולהיות מאושרת
אתה גורם לי להיות חולה. אתה מכאיב לי.
אתה פוגע בי ופוגע לי ביכולתי לנשום בצורה סדירה.
לפעמים אני מנסה להילחם בך, מנסה לגרש אותך מחיי
אבל אתה מתעקש. אומר שאתה תשתפר. שתקל עליי.
אבל אני לא מבחינה בשום שינוי. אני לא מרגישה
שום שינוי. אני רק הולכת ומידרדרת.
אני רק הולכת ונופלת יותר ויותר עמוק לתוך תהום עמוקה
שממנה קשה לצאת. ואתה.. אתה לא עוזר לי לעלות.
אתה רק מחמיר את המצב ועושה אותו גרוע יותר מכפי שהוא כרגע.
הלוואי והיו לי את הכוחות לזרוק אותך מחיי
הלוואי והייתי יכולה לקום בוקר אחד ופשוט לסלק אותך
אבל אתה מתנגד לי. וכמו שאיני יכולה לשלוט
במזג האוויר כך איני יכולה לשלוט בך
וזה כואב לי ועצוב לי כל כך.
כואב לי ורע לי מאוד אם זה שאיני מספיק חזקה
על מנת לסלקך. להוציא אותך מחיי וסופית.
אתה גורם לי לחוש כמי שכלואה. כמו חיה. בתוך כלוב.
עם גדר חשמלית סביבו. בכל פעם שאני מנסה לצאת אני נכווית,
כואבת. נפצעת. וזה משאיר צלקות.
אני כל כך רוצה להיות מספיק חזקה ולגבור עליך
להשתלט עליך ולהוציא אותך מחיי..
אתה.. שהורס אותי.. שהורג אותי.
אתה.. אותו פחד מאיים.
צא! לך! לא רוצה אותך יותר!!!
