פותחת את החלון
נותנת לקור להיכנס
מתיישבת על המעקה
מביטה בירח שבשמיים
הירח נראה כל כך יפה
מדהים ביופיו, בגודלו
הרוח החורפית נושבת על פניי
גורמת לדמעות שלי להיעלם
רוצה לצעוק אל הירח
אולי הוא ישמע את זעקתי
אבל הוא כל כך רחוק
במרחק אלף שנות אור
אז ממשיכה לשבת בחלון
ונותנת לדמעות לזלוג
מנסה לא לחשוב יותר
משתדלת להחביא את הכאב
המטען הזה קשה מנשוא
ושוב קשה לי לנשום
עד מתי אלוהיי
אמשיך כך לסבול ?
מתי אני אזכה לקצת שקט
האוכל להפסיק לצעוק לעזרה ?
אני רוצה להתעורר בבוקר
ולהרגיש שהתגברתי וסופית
אני מתפללת שיגיע היום
בו אני אוכל לנשום בחופשיות
בו אני אוכל לחייך ולצחוק
אבל היום הזה נראה כה רחוק
בדיוק במקום שבו נמצא הירח..
