והנה אני שוב בורחת
אל תוך עולם
שהוא לא העולם שלי
עולם בו הכל כחול
הכל לבן.
עולם בו הכל מים ושמיים
עולם שכולו פורח ומחייך
עולם שהוא בדיוק
כמו החלום הטוב האחרון שחלמתי
לפני כ4- שנים.
אבל בריחה היא לא יותר
מאשר העמדת פנים אחת גדולה
בריחה היא הצגה
היא לשחק דמות
בעולם הפנטזיה.
ואז אני מגיעה הביתה
פותחת את הדלת
ונתקפת בגל פלאשבקים
ששוב מחזירים אותי למציאות
מחזירים אותי לעבר הכואב.
סוגרת את הדלת
ונשארת עומדת בחוץ
מנסה להירגע
להסדיר את נשימותיי
ופותחת שוב את הדלת.
והכל חוזר על עצמו
הכל אותו דבר
כמו רוח רעה
שמסתובבת בבית הזה
כמו בית רדוף רוחות.
ואני לא יכולה לעמוד בזה
בכל הכאב העמוק והצורב
ומצד שני רוצה להשתחרר
להשתחרר מהכאב
באמצעות כאב אחר.
הולכת למטבח
שותה כוס מים
מנסה להירגע, להניא אותי
מלפגוע בעצמי שוב
אבל המים לא עוזרים.
ואני שוב נכנסת למקלחת
פותחת את זרם המים הקרים
נכנסת לתוכם
וחותכת
ומצליחה לנשום..
