זה היה ככה עד שהשתחררתי,
מהצבא וממנו...
הרביעי....
מישהו שפגשתי כשהייתי
בצבא עדיין (שנה לפני השחרור)
הוא דיבר איתי, דיברתי חזרה.
הוא החמיא המון, אני הובכתי...
הוא ביקש את המספר,
לא רציתי, אבל נתתי...
הוא התקשר הרבה, דיברנו.
הוא לחץ שנצא,
דחיתי אותו הרבה פעמים,
הרבה תירוצים...
בסוף נכנעתי, אמרתי לעצמי
שנלך פעם אחת ואחרי זה
אני אוכל להגיד שניסיתי
ולא התאים... נפרד כידידים...
יצאנו, נהננו, היה ממש נחמד...
אפילו התחלתי לחשוב שאולי
שפטתי מהר מדי, אולי
כן אתן לו צ'אנס,
מה כבר יש לי להפסיד?
הוא ממש נחמד... ננסה.
בסוף הערב הוא ניסה...
אני התנגדתי מעט
ואז שוב הכניעה השתלטה...
הוא קיבל את מה שרצה...
מאז זה המשיך ככה...
באמצע השבוע, בבסיס,
ניסיתי לשווא לברוח מהאיש קבע
ובסופי שבוע כשהייתי חוזרת
הביתה, נאלצתי להסתגר
כדי ש- "הוא" לא ידע שאני
בבית, זמינה...
הוא עדיין פה...
עדיין פוגע,
עדיין מאיים, משפיל, מכה,
אונס...
עדיין מפחדת ממנו...
אבל עכשיו מנסה להלחם בו
ולהציל אותי
מנסה לעשות צעדים לטובתי... |
"... Scares on our bodies, will heal with time, the damage to our souls, is the true crime! ..."
|