היום, אני כואבת את הפרידה מהאיש שאני כל כך אוהבת! ואין מה שימלא
את החסר הזה. למרות שנשארנו חברים טובים זה לא אותו הדבר ולא יוכל
להיות. זה עצוב כל כך שהטראומה, המטען שלי כשורדת גילוי עריות,
הרסה לי את חיי הנישואין...

כיום ההורים שלי מנצלים את זה שאני גרושה כדי לפגוע בי יותר
ריגשית, למרות שהם עוזרים לי כלכלית ואפילו אבא שלי כבר כמעט הרים
עליי יד (אילו לא הייתי במושב האחורי של המכונית בטוח הייתי חוטפת
ממנו...). אני מנסה למצוא מהי הדרך הטובה ביותר לא להיפגע שוב.
בינתיים הודעתי כבר לאמא שלי שאני לא מוכנה להישאר לישון אצלם
בבית... ואני מנסה ככל יכולתי להימנע מביקור בבית שלהם...

במקביל אני מנסה למצוא עבודה כדי לא להיות תלויה בהם כלכלית, אבל
בגלל הנכות שלי קשה מאוד למצוא מקום עבודה עם משכורת נורמלית
שיסכימו לקבל אותי לעבודה... הסיכוי הוא לא גדול אבל אני מנסה...

למרות הכל אני מנסה להמשיך, להיות אופטימית, לחייך אל העולם...
ללמוד, לעבוד, להיות יצירתית ולשמור על עצמי שלא להיפגע שוב מאבא שלי...
אני נלחמת עם הדיכאון ועם הייאוש ואומרת להם: לא!
לא רוצה לפגוע בעצמי...
אני רוצה להיות שמחה ושלווה ולעזור לאחרים...