או ...."לו הייתי ציפור
|
בן 11 מטייל יחד עם בן דודתי, בפארק אשר מאחורי ביתי. אל שנינו מתקרב איש צעיר, אך פונה אלי ומציע "מתנה"....אבל המתנה , אומר האיש- נמצאת במקום אחר,................האיש מוביל אל בין השיחים בקרבת השביל, ומרגע זה מתחילים האיומים והאימה... , האיש הופך פניו ומאיים שאעשה מה שיאמר .....אם לא.......יהרוג אותי...!! אני לא ממש מבין מה קורה באמת....... האיש אונס אותי...זה קורה ,... אני במקום אחר .....על השביל הקרוב אני רואה את בן דודתי רוכב על האופניים הלוך ושוב.............. האיש גומר לבצע את זממו....ומאיים: "אם תספר ...אהרוג אותך!!!......." אני בהלם... רוצה לברוח ולא יכול... ...הרגליים כאילו ננעצו באדמה והגוף לא איתי...אני לא איתו........ אני רץ הביתה רק כשהאיש אומר לי ..........ללכת....... אני לא מבין כלל מה התרחש...... רץ לשירותים.....ומסתגר בהם,...לעוד שנים רבות...... אני תלמיד טוב בביה"ס, ספורטאי מצטיין, אחרי הצבא רוכש מקצוע "מכובד", |
 |
אבל אני לא אני.... היכן אני?.....מנותק...כי אני: מספר פעם ראשונה לאדם אחד ,(ולעצמי), לאחר 13 שנים. מספר לעוד אחד,(ולעצמי),לאחר 17 שנים סה"כ. מספר לאדם נוסף,(ולעצמי), לאחר 23- שנים..... מאז אני מספר לעצמי מדי פעם.....אבל... מספר במשפחה רק לאחר 24 שנים.... מבין שקרה משהו חמור מאד ומתחיל בטיפול - רק לאחר 27 שנים..... |
כמה עוד אנשים עם סודות כאלה יש?......
אונס אינו מקרה "הקורה" כמו ברק ורעם או רעידת אדמה, אלא הוא מעשה
הנעשה לאחר תכנון ובזדון, ובין יתר תוצאותיו -תופעות המלוות טראומה חמורה.
כנגד אונס ,התעללות ותקיפה מינית ניתן לפעול באופן פרטי וציבורי, אך
רק פעילות ציבורית רחבה למניעת התרחשותו, עידוד פניה לעזרה וטיפול
ולשיפור הטיפול בנפגעים ובנפגעות, עשויים להביא לשינוי משמעותי.
פעילות ציבורית חייבת לכלול העלאת המודעות לנושא ע"י חינוך ילדים,
צעירים, מבוגרים, אנשי חינוך , מטפלים שונים ואנשי החוק, במקביל
לחקיקה מתאימה ואכיפתה.
בימים אלה המודעות להטרדה ותקיפה מינית של ילדות, נערות ונשים גבוהה
יותר מבעבר וכך הפעילות המתבצעת למען הנפגעות, (אם כי אף פעם לא ניתן
לאמר שדי בכל פעילות כל עוד ממשיכות להתרחש זוועות שכאלה, ובמספרים
גדולים......), אך האם לא נשארו מאחור אלפי ילדים, נערים וגברים מבלי
שיהיה באפשרותם אף לזעוק לעזרה?......
יש לשבור את ההשתקה ולזעוק !!! :
כן!!.............גם בנים נאנסים.........גם בנים מותקפים מינית, וגם
בהם מתעללים מינית .
גם בנים סובלים מכיוון שהחברה חונקת עדיין את צעקתם.
חוסר מודעות, המשך קשר השתיקה והחנקת הזעקה הן פעולות המעודדות הישנות
מקרים נוספים והמשך פגיעה בקורבנות התקיפה . חוסר פעולה הוא גם פעולה !.
האם החברה שלנו-הישראלית- רואה בחשיפת התופעה איום כלשהו ?.
האם החברה שלנו מצ'ואיסטית-שוביניסטית מדי להודות שבעיה זו קיימת ?.
התעללות, תקיפה ופגיעה מינית אינן נחלתן של שכבות מסויימות .....
היא בעיה כללית החוצה כל חתך אפשרי...
את מי משרתות השתיקה וההשתקה ?.
האם יש בשכבות הקובעות מדיניות במדינתנו אינטרס להתעלם מהבעיה ?.
למרות דיווחים ספוראדיים על תקיפה מינית בילדים, נערים וגברים, התחושה
היא שהחברה הישראלית לא הפנימה את העובדה הכאובה כי גם בנים נאנסים.
תמיד ידעתי ש"קרה משהו" ......... רק היום אני יודע כמה עמוקה הצלקת....
.....ועוד יותר כאשר החברה, (והמשפחה), מתכחשת, או אינה ערה להתרחשותה
של פגיעה כזו, וע"י כך לא מאפשרת ביטוי וטיפול הולם בזמן.
השפעת הסביבה גדולה במיוחד כשמדובר באונס ותקיפה מינית של ילדים וחסרי ישע.
התערוכה היא אמנם ביטוי לזעקה, לרגשות ולכאב אישיים, אך תקוותי שתהווה
ביטוי ולו המזערי לאחרים שכואבים את הפגיעה בנפש, (ובגוף), כולל
לנפגעים משניים, (בני משפחה, חברים, בני זוג וכד'), וכן צוהר לבני המזל
ובנות המזל, ש"חוויה" זו רחוקה מהם.
|
ספר מומלץ לנפגעי תקיפה מינית,(במיוחד לגברים \נערים) שנפגעו
בילדותם\בצעירותם: Neglected Victims Of sexual Abuse/Mic Hunter/Fawcett Colunbine Abused Boys-The ISBN:0-449-90629-9 מחיר כ-10 $ ניתן לרכישה דרך האינטרנט,(אמזון). |
צילום דיגיטאלי במצלמת פוג'י 700-MX. עיבוד- תכנת EZTOUCH. הדפסה- מדפסת הזרקת דיו קנון 620, על דפי פוטו של PELIKAN.
מרבית הצילומים צולמו בגן העצמאות בת"א, בודדים ביוון ובסביבה הביתית.
בגן העצמאות, התמקדו הצילומים ב"ציפור", (שהיא למעשה אנדרטה לזכר
הטייסים שנפלו על הגנת ת"א במלחמת השחרור, מעשה ידי בנימין תמוז 1953.).
ראשיתם של הצילומים בקיץ 1998 ,כשהאחרונים צולמו בדצמבר 1999.
רעיון התערוכה הוא רעיון של איש אהוב וקרוב, אשר העלה אותו תחילה ב
1998; כמובן שאז נראה הרעיון מעניין ואולי מלהיב, אך אפשר לאמר שהרגע
ההוא לא היה מתאים להצגת הדברים כלל , לא כל שכן לתת להם שם........
"האסימון נפל " רק בעקבות משבר , או אז הובן הקשר הישיר ,אף לתמונת
האונס עצמו ולטראומה, ....אפשר לאמר שרק אז , בסופו של חודש דצמבר
1999,הרעיון הבשיל ......הצילומים כמו הנפש...המתינו לרגע
המתאים............האם זהו הרגע המתאים ?....
חצי חיים עברו .......................................והחיים הם רצף
מתמשך של נסיונות ........
האם תמונה יכולה להעביר :
מחנק חנק והחנקות ?....
פחד מוות ?....
זעקה קפואה ?...
התאבנות... ועם זאת שריפה....?
חיים בצל ניתוק ?....
שאיפה לחיים ...שאיפה לפרוש כנף ?.......................
לתערוכת הצילומים
לקובץ השירים
לקישורים בנושא תקיפה מינית
דרכי התמודדות
תודות לאילנה, מנהלת הפורום לנפגעי ונפגעות תקיפה
מינית באינטרנט, על העזרה המלאה בהקמת האתר
והתמיכה;
התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה
אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים.
במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.
רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?
אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את
שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com