מאת אילנה סובול, MA, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית

 הגבולות הבינאישיים הם סוגיה מרכזית בהתמודדות עם טראומה מינית, פיזית ונפשית, גם זמן רב אחרי שהיא התרחשה. פגיעה מינית באופן ספציפי מהווה הפרה גסה של כל הגבולות האפשריים של האדם – הפיזיים והנפשיים. בעקבותיה, כבר לא ברור מהם הגבולות הלגיטימיים: לא ברור מתי מותר להתנגד, מתי מותר לא להתחשב ברצונות ובקשות של אחרים.

 הרבה פעמים גם כשאדם מתחיל לחשוב על הגבולות שלו, לוקח זמן לגלות מהם. ככל שהפגיעה החלה בגיל מוקדם יותר, כך גדלה הסבירות שהילד לא למד מעולם לחוש את הגבולות של עצמו, כל שכן לתקשר אותם לאדם אחר.

 בהמשך נתעמק במושגים של גבולות וננסה לזהות את הגבולות האישיים.

 ונתחיל כמובן בכמה הגדרות של המושג "גבולות":

 גבול הוא מעין מחיצה שאתם מציבים בין מה שמבחינתכם מותר ואפשרי לבין מה שלא.

גבול הוא דרך לתת לעצמכם ולאחרים לדעת מתי אתם נגמרים ומתי מישהו אחר מתחיל ברמה של רצונות, פעולות ורגשות. כלומר, כשאתם רוצים, מרגישים וצריכים דברים שאינם זהים למה שמרגישים, צריכים ורוצים אחרים. הם חלק מההגדרה העצמית שלכם.

גבול אמור לשמש מיכל: קשה להשתמש במיכל שהוא פתוח מדי או סגור מדי. לכן המצב האידיאלי הוא זה שבו הגבולות גמישים במידה מסוימת ומתאימים את עצמם למצבים שונים ומשתנים. גבולות אמורים להיפתח כדי לאפשר לדברים טובים להיכנס ולהינעל נוכח ניסיונות פלישה של דברים מזיקים.

גבולות מגדירים תחומי אחריות: אני אוהבת את הדימוי של גבולות כגדר המקיפה חצר ובה נמצאים הנכסים שלכם (הרגשות, המחשבות, הרצונות, הכשרונות ועוד). הגבולות מגינים על אותם נכסים וגם מגדירים את מה שאתם אחראיים עליו ומה שאינכם אחראיים עליו, שנמצא מחוץ לגבולות של החצר שלכם אלא בתוך גבולות של אחרים. זה אומר שאתם אחראיים על הרגשות, הרצונות והצרכים שלכם, אבל לא על אלו של אחרים. הם אחראיים עליהם.

גבולות מאפשרים חופש: כשאנחנו יודעים על מה אנחנו אחראיים ועל מה לא, יש לנו את החופש לנהוג בשלנו כפי שאנחנו בוחרים וחופש לא לטפל במה שלא שלנו אם הדבר לא מתאים לנו באותו זמן או בכלל.

 כשאנחנו יודעים על מה אנחנו אחראיים ועל מה לא, יש לנו את החופש לנהוג בשלנו כפי שאנחנו בוחרים וחופש לא לטפל במה שלא שלנו אם הדבר לא מתאים לנו באותו זמן או בכלל.

 כשאדם לא יודע על מה הוא אחראי ועל מה לא, הוא אינו הבעלים של החיים שלו. אחרים יכולים לבוא ולהשתמש בנכסיו בכל עת והוא יתקשה להתנגד ולהגיד מתי כן, מתי לא. לא לדעת איך מגדירים גבולות ומהם גבולות בכלל, יוצר חיים המתאפיינים בסבל רב. הבחירות בהם מצומצמות מאוד וגורלו של אותו אדם נתון בידי אחרים שלא תמיד רוצים בטובתו. דוגמא לכך יכולה להיות אדם שלא מסוגל לסרב לבקשות, שמאמין בטעות שלהיענות תמיד הופך אותו לאדם טוב יותר, שהוא אחראי באופן אישי על כך שכל אדם שהוא מודע לקיומו צריך להיות מרוצה ממנו.

 אנשים אחרים אינם בתחום אחריותנו. אנחנו לא יכולים להיות אחראיים על רגשותיהם, בחירותיהם, מחשבותיהם ומעשיהם מהסיבה הפשוטה שאין לנו באמת שום דרך לשנות אותם, לכל היותר לנסות להשפיע עליהם וגם אז, הבחירה אם להיות מושפעים נתונה בידיו של אותו אדם וגם אם יבחר להיות מושפע, התוצאה לא תמיד תהיה תואמת למה שנרצה. למרות זאת, רבים מאוד מבני האדם מבלים את מרבית זמנם בניסיון לשלוט באחרים ולכעוס כשהם נכשלים.

 בתוך ניסיונות אלה שנדונו לכישלון מתבזבז זמן יקר ומרץ רב במקום להיות מושקע בנטילת אחריות על חייו שלו עצמו, על קבלת החלטות לגבי תחומים שמהם אינו מרוצה ולפעול כדי לשנותם.

עם זאת, גם אם איננו אחראים על אנשים אחרים, אנחנו אחראיים כלפיהם. יהיה זה אנושי ומוסרי להיות קשובים לבקשת העזרה של אחרים (וזו אגב אחריותם הבלעדית לבקש את העזרה ולאפשר לאחרים לדעת למה הם זקוקים). אך ההחלטה אם וכמה עזרה לתת היא שלכם ולא של הצד המבקש. כאן אתם נכנסים לבדיקת הגבולות האישיים שלכם ושואלים את עצמכם – מה ביכולתי לתת לאור המחויבויות האחרות שלי? האם אני רוצה לעזור לאדם זה ולהפוך אותו יותר נוכח בחיי? כמה זמן יש לי להקדיש לו? ועוד. גם אם נענים לבקשת עזרה, גבולותיה של אותה עזרה נקבעים על ידכם בלבד.

 כדי להתוודע לגבולות שלכם, עליכם להתוודע לעצמכם, להעלות את המודעות שלכם למה שקורה בתוככם ולתגובות שלכם למציאות סביבכם.

 סוגים של גבולות

הגבולות הפיזיים

הגבולות הפיזיים הם המרחב הפיזי סביב גופכם שאתם זקוקים לו ע"מ להרגיש מוגנים, בטוחים ונינוחים בנוכחות אחרים.

רוב האנשים אוהבים שתהיה סביבם מעין בועה שאנשים שנמצאים בקרבה פיזית אליהם אינם חודרים אותה. מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה החברתית בדקו ותמכו בקיום אותה "בועה" שאותה כינו בין השאר social distance.

קוטר אותה בועה משתנה מאדם לאדם ומתרבות לתרבות וכן ממידת הקירבה שמרגישים כלפי האדם שעומד לידכם. למשל, לבני זוג, חברים קרובים, ילדים – אולי תאפשרו להתקרב בזמנים מסוימים מעבר לקוטר הבועה ואפילו לגעת בכם. לעומת זאת, רוב בני האדם מצפים מזרים שלא יחצו את הבועה וודאי שלא יגעו בהם ללא רשות. ישנן תרבויות שבהן מקובל לעמוד קרוב לאדם שעמו מדברים ואף לגעת בו, לחבק, להניח יד על הכתף. בתרבויות אחרות הדבר נחשב ללא מנומס ולא מקובל. אנשים לומדים את הכללים לגבי המרחב הפיזי המקובל בתרבות שלהם לאורך תהליך ההתפתחות שלהם.

בעת התרחשותה של פגיעה פיזית או מינית, הגבולות הפיזיים מופרים, נרמסים. בעקבות התנסות זו יכול להיווצר בלבול והגבולות מפסיקים להיות בטוחים. בגלל הבלבול ואי הבהירות באשר לגבולות, אדם יכול ליצור גבולות מאוד נוקשים כדי להגן על עצמו או מצד שני, להשאיר את הגבולות שלו רופפים מאוד. אותו אדם יכול לנוע בתקופות שונות ובמצבים שונים ממצב קיצוני אחד לשני. למשל, לשמור על גבולות מאוד נוקשים רוב הזמן ואז להיות בעל גבולות פיזיים מאוד רופפים ולהתקשות לסרב לניסיונות של מישהו אחר ליצור מגע פיזי ומיני, גם כשהוא עצמו אינו רוצה בכך.

בטבלה הבאה יובאו דוגמאות לדרגות שונות של גבולות:

גבולות רגשיים

הגבולות הרגשיים כוללים את הצרכים, הרצונות והזכויות שלכם והם נועדו לשמור עליכם.

הגבול רגשי מאפשר לכם לסרב ולא לאפשר לדאגה שתפגעו או תאכזבו מישהו אחר לעצור בעדכם.

הוא גם מאפשר לבקש את מה שאתם צריכים ורוצים או את מה שמגיע לכם, בלי לאפשר לדאגה שינטשו, ישנאו, יפגעו או יתקפו אתכם, למנוע מכם לבקש.

גבולות רגשיים מופרים כאשר לא מתייחסים לרצונות שלכם, כשמבטלים אותם באמירה ישירה או עקיפה ומעבירים לכם את המסר שהרצון שלכם זניח ולא חשוב ושזה ממש לא בסדר שאתם מביעים אותו.

כשנמצאים תקופות ארוכות בסביבתם של אנשים שמתעלמים מהגבולות הרגשיים שלכם, גם לכם לא ברור לפעמים מה אתם רוצים וצריכים. הנטייה הראשונה היא להסתכל מסביב, מה אחרים רוצים וצריכים וגם נוכח שאלה ישירה בנוסח של "מה את רוצה?" לעתים קשה למצוא את התשובה.

גבולות רגשיים הם משהו שאפשר לשנות – לחזק ולייצב, באמצעות החלטה לעשות זאת, מודעות המכוונת למטרה זו ועבודה עקבית לצורך שינוי.

גם כאן מובאות לכם כמה דוגמאות לשני המצבים הקיצוניים ולמצב הבטוח והמאוזן.

גבולות בריאים הם גבולות גמישים. הגמישות שלהם היא תוצאה של החלטה שמגיעה ממודעות למתרחש ולהשפעתו עליכם. היא קשורה ישירות ליכולת שלכם להקשיב לקול הפנימי שלכם, שהוא הקול שלכם ולא של אף אחד אחר וגם למוכנות שלכם להרגיש את הרגשות שלכם, שתפקידם קודם כל לספר לכם איך אתם חווים את עולמכם החיצוני והפנימי.

כדי להקשיב לקול הזה ולמתרחש סביבכם, נחוצה מודעות ונוכחות. אם בעבר, בלית ברירה, הייתם מתנתקים מהמצב בדרכים שונות, מעמעמים את הרגשות ואת המודעות כדי להתרחק ממצב מאיים או לא נעים שלא היתה לכם דרך אחרת להתרחק ממנו, הרי שהיום ההכרחיות של הניתוק יכולה להיבחן מחדש וביכולתכם לעשות עבודה במסגרת טיפול וגם עבודה אישית, על מנת להישאר נוכחים גם במצבים שבעבר היה לכם קשה להיות נוכחים בהם.

הנוכחות הזו היא התחלה של הכרה במקומות בהם עוברים הגבולות שלכם.

הקשבה לקול הפנימי ואמירת ה"לא"

הדרך המוכרת ביותר להצבת גבולות היא להגיד "לא", עד כאן.

אמירת ה"לא" היא משהו טבעי שילדים לומדים לעשות עוד לפני שהם יודעים לדבר, באמצעות שפת גוף, כשהם מבהירים לסובבים אותם שאינם רוצים מזון מסוים, מגע שלא נעים להם או נוכחות של אדם שמפחיד אותם.

תהליך זה מופר לעתים. ילד שעובר התעללות הוא ילד שלא מכבדים את ה"לא" שלו. נכפה עליו לציית, לוותר על הרצון שלו ולהשתיק את הקול הפנימי שלו. אין מקום למו"מ, הסבר ושכנוע. הכפייה לא חייבת לבוא באמצעות עונשים פיזיים, לעתים די במסר מעודן שהילד מפרש כמניעת אהבה ותשומת לב שיהיו מחיר ה"לא" אם ייאמר וכך להגיד "לא" מתחיל להיות משהו מסוכן.

אולי מסיבה זו גם בבגרות קשה להגיד "לא" וכשמישהו מבקש מכם משהו, אתם מרגישים שאתם חייבים לתת להם את זה, יהא זה מין, עבודה, חברתכם, כסף, טובות שונות או כל דבר אחר.

להגיד "לא" יכול להיות דבר מפחיד. אולי אתם נושאים בתוככם אמונה שאם תגידו "לא", אחרים ישנאו אתכם, יתקפו אתכם וידחו אתכם. סביר שכמה אנשים אכן יתעצבנו אם תתחילו יום אחד להציב גבולות, אך יהיו גם אחרים שיכבדו אתכם על כך שאתם דואגים לעצמכם. התגובות של הסובבים אתכם ל"לא" שלכם מעידות על טיב הקשר שיש לכם עם אותם אנשים.

לעתים כשמתחילים להגיד "לא", הוא מגיע מלווה בהסברים, התנצלויות או רציונליזציות, כאילו ברירת המחדל היא "כן" תמידי וה"לא" הוא חריג בעייתי שחייבת להיות לו סיבה מוצדקת. למעשה, הדבר לא הכרחי. נסו לומר את ה"לא" שלכם ולספק הסברים רק אם יהיה בהם צורך מפורש, למשל אם האדם שמולכם יבקש אותם.

אם תקשיבו לקול הפנימי שלכם, אכן תבחינו שיש זמנים בהם הייתם רוצים להציב גבולות. לכבד את עצמכם זה להכיר בכך שזו זכותכם לא תמיד לתת לאנשים אחרים את מה שהם רוצים, אם זה אומר התעלמות מהצרכים של עצמכם או כי אתם פשוט לא רוצים לתת.

אם הפגיעה בכם החלה כבר בילדות, להקשיב לקול הפנימי בבגרות, אינה דבר קל. אם המבוגרים שפגעו בכם לא התייחסו לכאבכם ולתלונותיכם, העבירו לכם מסרים שנגדו את הרגשות והתפיסות שלכם, ייקח לכם זמן להתחבר אליהם שוב היום, מכיוון שילדים מאמינים למבוגרים וכך מה שהם עצמם מרגישים וחווים הופך בעיניהם בהדרגה לשקר או לדבר מה חסר חשיבות וזניח. לעומת זאת, הקשבה לרחשי ליבם ומאוויהם של אחרים ומילוי רצונותיהם, הופכות למיומנות שההישרדות הפיזית והנפשית של אותו ילד תלויה בה.

אך אינכם ילדים עוד. אותה תלות שתמכה בהיווצרות הדפוס הישן אינה כפי שהיתה בעבר. ניתן ללמוד עתה להקשיב לאותן תחושות ואינסטינקטים.

הקול הפנימי יחזור להיות משהו ממשי בחייכם על ידי כך שתלמדו להיות נוכחים בכל מצבי החיים, תבחינו ותכירו בהדרגה את המסרים השליליים שספגתם במהלך הילדות ומתוך בחירה, תטילו בהם ספר ותפחיתו את כוח ההשפעה שלהם עליכם.

הקול הפנימי קיים ויכול להיות אמצעי רב עוצמה שינחה את הפעולות שלכם. הוא מזהיר אתכם מפני סכנות ומנחה בעת קבלת החלטות. הוא אינו בהכרח קול ממשי שאתם שומעים. בדרך כלל הוא שילוב של תחושות גוף, מחשבות, רגשות, תחושות בטן ודחפים שאומרים משהו על מצב נתון שבו אתם נמצאים.

מרביתנו לא מודעים לקיומו של הקול הזה בתוכנו, לרוב איש לא מלמד אותנו לשים לב לתחושות ולאינטואיציות שלנו. התחברות לקול הפנימי שלכם דורשת זמן שקט לעצמכם, זמן להתבוננות פנימה. בהדרגה תלמדו את האופן שבו הקול הפנימי שלכם מדבר אליכם וגם אחרי שתכירו אותו, לא מייד תתחילו לבטוח בו ולפעול על פי עצתו.

מקורות

Boundaries: When to Say Yes – When to Say No – To Take Control of Your Life. By Henry Cloud & John Townsend

The Courage to Heal Workbook: A Guide for Women and Men Survivors of Child Sexual Abuse by Laura David

I Can't Get over It: A Handbook for Trauma Survivors by Aphrodite Matsakis