Author: Svali; Published on: October 12, 2000, Copyright 2000 svali

המאמר דן בתפישה של התחברות-לטראומה (trauma bonding) בהתעללות המתרחשת בכתות, ובתפקיד שממלאת ההתחברות-לטראומה דינמיקה של משיכת השורדים חזרה אל המתעללים בהם.

הערת טריגרים: המאמר עוסק בהתעללות בתוך כתות, תיכנות, וטראומה. בבקשה אל תקראו אותו אם נושאים אלה מהווים טריגר עבורכם, אלא אם כן אתם נמצאים במחיצת מטפל או אדם אחר בו אתם בוטחים.

אני עומד לכתוב על נושא קשה במיוחד, זה של ההתחברות (bonding) לטראומה, נושא שמוכר גם כ- 'התחברות למתעלל'. קשה לי לעשות זאת מכמה סיבות. כילד, הייתי במצב של "שבי בידי המתעלל שלי" כפי שמתואר בספרות המקצועית העוסקת בטראומה. גודלתי בכת מבודדת, וההתחברות הראשונית שלי היתה למתכנתים – גם הורי וגם המאמנים שעבדו איתי. מאוחר יותר, כמבוגר, המשכתי את המעגל האכזרי כשנעשיתי בעצמי מאמן, ובהמשך מאמן ראשי, וחיברתי אחרים אלי.

התחברות-לטראומה הוא הנושא שנשאר מחוץ למשוואה כשאנשים שואלים: "מדוע חברי הכת יוצרים מחדש קשר עם המתעלל שלהם? מדוע הם ממשיכים לחזור שוב ושוב להתעלליוות נוספות?" לא ניתן להבין את הדינמיקה המעורבת מבלי להבין מהי טראומה כרונית-מתמשכת, ואת ההשפעות של ההתחברות-לטראומה. במאמר זה אחלוק עימכם הן את זכרונותי האישיים לגבי השיטות בהן השתמשו, והן מקורות בספרות המקצועית העוסקת בתחום זה. התקווה הגדולה ביותר שלי היא שעל ידי הבנת הנושא אשר לעיתים קרובות מובן לא נכון, אחרים יוכלו להעזר ולהוציא את עצמם מחוץ לתחום המשיכה החתרנית והערמומית הזו.

אם אדם אינו מסוגל לברוח מהתעללות טראומטית כרונית, בסופו של דבר הוא יתחיל להתחבר למתעלל/ים שלו. הדינמיקה הזו מתועדת היטב בספרות המקצועית. זה יקרה בגלל הדה-הומניזציה של הקורבן, אשר מובא למצב בו הוא מרגיש "רובוט" או נעדר רגשות, יחד עם פגיעה ביכולת לאינטימיות הנגרמת על ידי הטראומה.

"…טראומה מניעה את האנשים לסגת מקשרים קרובים, ובו בזמן לחפש אחריהם  נואשות. הפגיעה העמוקה באמון הבסיסי, הרגשות השכיחים של בושה, אשמה,  ונחיתות, והצורך להמנע מתזכורות של הטראומה – העשויות להמצא בחיים החברתיים  – כל אלה מזרזים נסיגה מיחסים קרובים. אבל האימה של האירועים הטראומטיים  מעצימה את הצורך בקשרים מגוננים. לפיכך האדם שעבר טראומה נע ללא הרף בין  בידוד לבין תלות והיצמדות חרדה באחר…" (1)

קורבנות רבים של טראומה קשה ואכזרית, בין אם זו אלימות במשפחה, גילוי-עריות או התעללות טיקסית, ימצאו את עצמם בחרדה בהיותם לבד, בפחד מנטישה ובידוד. האופי התלותי אינו פגם אישיותי, אלא תוצאה של ההתעללות הכרונית. השורשים של זה מקורם לרוב בעובדה שכילד, שורד הטראומה לא רק שהיה שבוי בידי המתעללים בו, אלא גם היה תלוי בהם לסיפוק מזונו, מגוריו, ושאר צרכיו הבסיסיים. בנוסף לכך, בהתעללות טיקסית, יזניחו את הקורבן פעמים רבות לפרקי זמן כאלה ואחרים, כדי להגביר את התלות שלו בדיוק באותם האנשים שמתעללים בו. כל ילד בן שנתיים או שלוש יהיה אסיר תודה ללא גבול כאשר יחלצו אותו מהארגז הקטן בו נכלא למשך שעות, או מהמרתף החשוך והטחוב בו הושאר למשך יום או יומיים. אפילו המתעלל המרושע ביותר יהפוך אז למושיעו של הילד, מה שמהווה את הבסיס להתחברות-לטראומה.

בהתחברות-לטראומה, המתעלל נתפש על ידי הקורבן כמי שמחלץ אותו מההתעללות כמו גם כמי שמתעלל. זה יוצר אמביוולנטיות פסיכולוגית שגורמת לדיסוציאציה אצל הילד הצעיר. אותם חוסר האונים והאימה שגורמת ההתעללות, מביאים את הילד (או מאוחר יותר, את המבוגר) לחפש את היד היחידה הנגישה לו לצורך הקלת הכאב והאימה: ידו של המתעלל עצמו. המתעלל אכן יציל ויפסיק את ההתעללות, או יחלץ את הקורבן מהכאב, אבל יהיה לזה מחיר: נאמנות וצייתנות בלתי מתפשרות. זה הבסיס הטראומטי שעליו בנויים התיכנותים של כל הכתות למיניהן בהן נתקלתי: שילוב של התעללות ורוך; אימה והצלה; השפלה ושבחים.

מצב בלתי אפשרי זה מקבל חיזוק נוסף על ידי הכוח המיוחס למתעלל בסיטואציה של כת: במצבי שבי, המתעלל הופך להיות האדם החזק ביותר בחייו של הקורבן, והפסיכולוגיה של הקורבן מעוצבת על ידי הפעולות והאמונות של המתעלל. (1)

זוהי ההישרדות הבסיסית ביותר עבור הקורבן במערך של כת, מאחר וכישלון לעשות זאת יגרום לעונש נוסף ולכאב. הקורבן ראה אנשים מעונים ואפילו נהרגים בגלל חוסר צייתנות, וכך, המתעלל נתפש כמי שאוחז בידיו את הכוח והשליטה בחיים ובמוות של הקורבן. אם הקורבן נכנע, ומציית לדרישות המתעלל והקבוצה, הוא יתוגמל בכך שלא יענש וימשיך לחיות. הלחץ האינטנסיבי לא רק להסכים, כי אם גם להזדהות אידיאליסטית עם הקבוצה בקונטקסט הזה, הוא אדיר ומהמם. כמעט כל הקורבנות במערך של כת מתעללת יתחילו להפנים את המתעללים באופן כלשהו, במטרה להתמודד עם המציאות. והתגובה הזאת תתוגמל היטב. רבים ממנהיגי הכתות או מהמאמנים מעמידים פנים שהם "מעבירים את הרוח שלהם" אל חברי הכת, ואומרים ש"עכשיו אנחנו חיים בתוככם" ו- "תמיד עוקבים אחריכם". לעיתים קרובות, הקורבן ייצור בתוכו חלק פנימי בעל שם זהה לשמו של המתעלל או המאמן החיצוני.

אני זוכר את המאמן השני שלי, ד"ר ברוגן, אומר לי שהעניק לעצמו "חיי נצח" על ידי כך ש- "בא לחיות בתוכי", כאשר יצרתי (בעזרתו) ד"ר ברוגן פנימי, האישיות החילופית הזו נעשתה למאמן ראשי פנימי בתוכי, אותו התפקיד שמילא ד"ר ברוגן בחוץ. חלק משמעותי בהחלמה שלי היה ללמוד שה- "ברוגן" הפנימי הזה הינו למעשה חלק שלי, וללמוד שהוא אינו צריך יותר למלא את ה- "תפקיד" הישן שלו של לתכנת אותי מבפנים. משמעות ההחלמה היתה גם להשתחרר מאחיזתי בזכרונות הטובים שהיו לי ממנו – ברוך ובבטויי האהבה והדאגה, מאחר והם חיברו אותי אליו ואל הקבוצה אליה השתייך.

לא נדיר שיהיו "טיקסי מוות" בכת, טקסים בהם מובל הקורבן לחוויה קרובה למוות. לאחר מכן, ה- "מצילים" הינם המאמנים שמדברים ברכות אל הקורבן, מעסים את גופו בשמן, ואומרים לו שהוא "חב להם את חייו". לא רק זאת, אלא יש בכך גם אזהרה: אם הקורבן ינסה אי-פעם להשתחרר, הוא יחזור למצב של מוות. שיטות נוספות כוללות קבורת הקורבן בארגז או ארון מתים; שוב, המתעללים יחלצו אותו, מבועת וכמעט יוצא מדעתו מרוב אימה, בתנאי אחד: נאמנות עולם לקבוצה ולמצילים. הקורבן, שעבר טראומה מעבר למה שניתן לדמיין, מציית בנכונות והכנעה. הצהרת
הנאמנות נקברת במעמקי שיכבה תת-מודעת של הנפש, והשורד לא יהיה מודע כלל לכך שחלק מהמשיכה חזרה לקבוצה הוא מתוך אמונה שהוא "חב להם את חייו". בטיפול חייב השורד להתמודד עם הפחדים הלא מודעים; להפנים שנטישת הקבוצה אין משמעותה מוות, כפי שתיכנתו אותו בתהליך הטראומטיזציה.

אחרי כל מפגש אימון, המאמנים ה- "נאורים" (Illuminati) יודעים שהזמן החשוב ביותר הוא ה- "התחברות הרכה והנדיבה" לאחר שהמצב הטראומטי הסתיים. למאמנים הטובים ביותר יש פרסונות חמות וטובות לב אשר יצאו אז החוצה וידברו באהבה אל ה- "מושא" ויגידו לו כמה היטיב להתנהג, כמה הוא נחוץ לקבוצה וכמה "מיוחד" וייחודי הוא. פרסים בצורת אוכל מיוחד, סמים, או פרטנר מיני יוענקו אף הם. ה- "חביבות" של אחרי הטראומה היא הקרס אשר לעיתים קרובות ימשוך את האישיות המתוכנתת בחזרה אל הכת, משום שחלק מהאישיות הפגועה מכיר רק את השבחים והנדיבות, ומדחיק את ההתעללות. זה החלק אשר בטיפול יזדקק לעזרה המירבית בלראות את התמונה כולה.

אחים או קורבנות אחרים, יוצרים ביניהם לעיתים קרובות חיבורי טראומה אחד עם השני, בדומה למה שעושים חיילים בשדה-הקרב או אסירים. קשרי "תאומים" עם תאום לא-ביולוגי, לוקחים את זה עד לקיצוניות. במצבים שונים, מותר לקורבנות "להציל" אחד את השני, מה שמגביר את הנאמנות והחיבור שלהם אחד לשני. הם יעברו יחדיו דרך אותו התיכנות ואותם העינויים, ויחושו יחד בחיבור של "שרדנו את זה". כשהחברות מעמיקה, והם מחליפים ביניהם שבועות על נכונות למות אחד למען השני, עלולה להתפתח אצלם מנטליות של "שדה-קרב". אבל לעיתים קרובות יותר מדי, מכריחים את אותם חברים, אחים, תאומים, להכאיב זה לזה, ולהתעלל אחד בשני, וכך מחזקים מסר נוסף של הכת: זה שאוהב אותך הוא זה שיפגע בך.

השורדים שברחו מהכת ירגישו משיכה חזקה חזרה בגלל התיכנות והקיבוע של המסרים המעוותים האלה בתוכם. המטפל ה- "בטוח" אינו פוגע בהם, ועובדה זו יכולה לגרום לדיסוננס ענקי אצל מי שעד לנקודה זו למדו ש- "אהבה" פירושה "כאב". הם עלולים להטיל ספק בקיומם המציאותי של המסרים האוהבים של הסובבים אותם, או להזדקק לבחינה חוזרת ונשנית של מערכות התמיכה שלהם. והחלקים הפנימיים הפגועים ביותר, אלה שמחוברים לאמונה שהם חייבים את חייהם למתעללים בהם, עלולים להמשיך ולנסות ליצור קשר מחודש עם המתעללים, מבלי שיש להם עדיין יכולת להאמין שהחיים יכולים להיות שונים.

ביטול סוג זה של לימוד ואימון לוקח זמן, סבלנות, התמדה ואמונה. זה ידרוש הרבה מהמערכת התומכת, אשר תתהה מדוע השורד יוצר מחדש קשר עם המתעלל. השורד עצמו ירגיש שבגד בעצמו אם יתקשר למתעלל, בהיותו לא מודע לכוח המשיכה האדיר שיש להתחברות-לטראומה על חלקים מסויימים בפנימיותו. אבל בעזרת תמיכה אוהבת וטיפול שלא נקטע, השורד יתחיל לבחון מחדש את האמונות הישנות בהן הוא אוחז. חלקים שהיו נאמנים קודם לאבא, אמא, או כל מאמן אחר, יתכן ויחליטו לנתק את הקשרים, ויעברו תקופות הולכות וגדלות מבלי ליצור עמם קשר. יתכן וחלקים אלה יבטאו את עצמם בטיפול, כועסים, מאוכזבים וממורמרים, או ישאלו מתי עומד המטפל "להסיר את המסיכה שלו" ולהתחיל לפגוע בהם (זו גם צורה נוספת של מבחן למטפל). כל השקפת העולם של השורד עשוייה להתהפך ב-180 מעלות כאשר הוא יקלוט שמשמעות  האהבה אינה בהכרח התעללות, והמסר יגיע גם לשכבות העמוקות ביותר בפנים. או אז, כאשר האדם יתחיל לנוע כלפי ההחלמה והרחק מהמשיכה אל המתעללים הקודמים – יתחיל אבל עמוק על חילול האמון, על הבגידות, על השימוש המכוון והמתוכנן במנגנון ההתחברות-לטראומה. התהליך לוקח זמן, לפעמים שנים, אבל התוצאה, שהיא חיים משוחררים מהתעללות הכת – בהחלט שווה זאת.

References:

1. Trauma: excerpt from excellent book Trauma and Recovery (1997) by Judith Lewis Herman, MD

2. Attachment and Bonding Center of Oklahoma: Good discussion of attachment disorder and causes in infants

3. The Meadows press release: "The Case for Traumatic Bonding: The Betrayal Bond "by Patrick J. Carnes, Ph.D., C.A.S. Review of book that has an excellent discussion of trauma bonding and emotional betrayal; article has checklist.

המאמר תורגם על ידי רותי מתוך האתר הבא:
http://www.suite101.com/article.cfm/ritual_abuse/50317