שורדים של התעללות מינית בילדות אומרים לעתים קרובות שהתוקפים גנבו מהם את הביטחון והתום של הילדות. זמן רב אחרי שהסתיימה ההתעללות, רגשות של פחד, חרדה, פגיעות וחוסר אונים עדיין דוחפים את האדם להמשיך לחפש הרגשה של ביטחון בסביבה שלו.

למעשה, אנשי מקצוע רבים בתחום בריאות הנפש טוענים שהחלמה לא יכולה להתחיל עד שהשורד לא השיג רמה מסוימת של ביטחון פיזי ורגשי בחייו. לורניאן קוטיס, עובד סוציאלי קליני, מנהל מחלקת יעוץ וחינוך של המרכז לבריאות הנפש בבית חולים רוונסוורט בשיקגו, שמרצה רבות על הנושא, טוען כי "שורדים של התעללות מינית מתחילים את ההחלמה שלהם כאשר הם מודעים לסכנה שהיתה נוכחת בסביבה שלהם ונוקטים בצעדים אקטיביים כדי להשיג הרגשה של ביטחון".

וונדי קפלן, עובדת סוציאלית קלינית ופרופסור לבריאות וכושר באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון, אומרת ששורדים יכולים למצוא את עצמם מתמודדים עם סוגיות של ביטחון פנימי וחיצוני כאחד.

ביטחון חיצוני

ביטחון חיצוני יכול להיות מושג על ידי זה שאדם מרחיק את עצמו או שאחרים מרחיקים אותו, מסביבה מסוכנת ומתעללת. זה יכול להיות מושג גם על ידי הגברת המודעות למצב שיכול להיות מסוכן, מודעות שלעתים לא מפותחת אצל שורדים או שהיא אבדה להם כתוצאה מההתעללות. על פי קפלן, "ילדים רבים שעוברים התעללות לומדים להסתגל מבחינה רגשית לסביבה מסוכנת על ידי כך שהם הופכים להיות לא מודעים לסביבה שלהם. זוהי דרך יצירתית להסתגל לכמות האדירה של מתחים שעמם הם נדרשים להתמודד".

קפלן, שמלמדת קורסים בנושאים שקשורים לתקיפה מינית, מוסיפה ש- "ההגנות ההסתגלותיות שילדים שעברו התעללות בונים לעצמם, עשויות להותיר אותם בעתיד פגיעים לרוויקטימיזציה מכיוון שאין להם את המודעות לאיתותי הסכנה החיצונית או הפנימית", איתותים אשר מגינים לעתים קרובות על אלו שלא עברו התעללות, מלהיקלע למצבים מסוכנים.

כמו קפלן, מרי אלמן, עובדת סוציאלית קלינית ומנהלת קלינית של מכון צ'ספיק לטיפול בנפגעי תקיפה מינית בעיר וויטון, מרילנד, מאמינה שדיסוציאציה (העדר תחושה ברמה האמוציונלית) כתוצאה מההתעללות גם היא מונעת מהשורדים לזהות ולהימנע ממצבים מסוכנים. היא מאמינה גם ששלבי התפתחות שונים, כגון גיל ההתבגרות, יכולים לסבך את המצב עוד יותר: "כמתגבר, השורד יכול לחוות מצב של הצפה אדירה בגלל שהוא מתמודד הן עם ההתעללות והן עם גורמי מתח אחרים המוכרים בגיל ההתבגרות, כגון לחץ חברתי, סוגיות של זהות ושורה ארוכה של קשיים נוספים".

אלמן טוענת כי גורמי מתח שונים שיכולים להופיע בחיים, כגון משבר כלכלי, עשויים אף הם להגביר את התגובות הדיסוציאטיביות של השורד.

אלמן וקלינאים אחרים מייחסים את הדיסוציאציה של השורדים לתסמונת הדחק הפוסט-טראומטית (PTSD). על פי DSM-III-R (מדריך להפרעות נפשיות המשמש מטפלים ככלי אבחוני),PTSD מופיעה כתוצאה מטראומה החורגת מטווח החוויה האנושית הנורמלית, כמו למשל תקיפה מינית. מאפיינים טיפוסיים של PTSD הם דיסוציאציה, עוררות יתר, תגובת בהלה מוגברת ואבריאקציה (פלאשבקים או זיכרונות פולשניים של האירועים הטראומטיים).

PTSD לא רק תורמת לקושי של השורד עם סוגיות של ביטחון חיצוני, אלא גם משפיעה על תחושת הביטחון הפנימי שלו.

ביטחון פנימי

על פי קפלן, ביטחון פנימי מערב בתוכו תפיסות של השורד לגבי עצמו, רגשותיו, והאנשים סביבו. מעבר לכך, היא מדגישה, שמכיוון שתקיפה מינית היא הפרה של אמון, שורדים מאבדים את היכולת לבטוח בעצמם או באחרים. הדבר יכול לתרום להרגשה התמידית של פחד וחרדה שהם חווים. "שורדים חווים לא רק בגידה מצד מישהו שהם קרוב לוודאי בטחו בו, אלא גם לחוות בגידה מצד כל אלו שלא הגנו עליהם מפני ההתעללות. הם עלולים להמשיך לצפות לניצול מצד הסובבים אותם", טוענת קפלן.

קוטיס מראה ש- "שורדים יכולים גם לחוות הרגשה של בגידה של עצמם – בעצמם, בשל חוסר היכולת שלהם להגיד "לא" לתוקף. חוסר יכולת זה להגיד לא יכול לגרום להרגשה של חוסר אונים וקושי להציב גבולות נאותים למערכות יחסים בוגרות". הוא מציין כי שורדים יכולים להרגיש נבגדים על ידי גופם שלהם אם הם עוסקים בהתנהגות של פציעה עצמית, או אם הם הגיבו בצורה מינית תוך כדי שהתוקף התעלל בהם.

אלמן מוסיפה שההתעללות "משאירה את השורדים במצב של בדיקה מתמדת של בטיחות הסביבה שלהם… המציאות שלהם לימדה אותם כי העולם אינו בטוח". היא מציינת גם שפלאשבקים, זיכרונות צפים של ההתעללות, עוררות יתר ותגובת בהלה מוגברת משרתים כדי להגביר עוד את הרגשת חוסר הביטחון של האדם. להרגיש בטוח, היא אומרת "הינו תהליך קשה כאשר קיימות תזכורות מתמידות של ההתעללות בחיי האדם – בעיקר אם הוא חווה גם עוררות יתר".

פיתוח שיטות של השריית ביטחון

ישנו קונצנזוס בין אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש והוא ששורדים חייבים ללמוד לבטוח בעצמם ובאחרים ולתרגל מידה מסוימת של שליטה על הסביבה שלהם. אלמן ממליצה ששורדים יתחילו את התהליך הזה על ידי קבלת העובדה שהם זכאים לביטחון. היא גם מעודדת מטפלים ודמויות משמעותיות בחיי השורדים לתמוך במאמצים של השורדים לחזק את עצמם.

"הדבר החשוב ביותר שמטפל או אדם תומך יכול לעשות למען השורד המחפש אחר ביטחון הוא לא לצמצם אלא לפתח מודעות לפחד שלו" אלמן טוענת. "לא משנה מה הגיל, יש לעודד את האדם לחפש קשרים תומכים שעוזרים לו להתעמת עם ולרפא את הכאב והאימה".

שורדים ומטפלים גילו מספר טכניקות יעילות במיוחד כדי ליצור הרגשה של ביטחון. ההצעות הבאות נאספו מראיונות עם שורדים, אנשי מקצוע, תומכים ומקורות בספרות שעוסקים בסוגיית הרגשת הביטחון של השורדים.

1. חפשו ביטחון פיזי. מאחר וזה בלתי אפשרי להרגיש ביטחון שעה שמתרחשת צורה כלשהי של  וויקטימזציה, מערכות יחסים מתעללות מבחינה פיזית או נפשית שוחקות את תחושת השליטה שאדם אמור  להרגיש, כדי להרגיש בטוח. אפשר להשיג עזרה במצב כזה מאנשי מקצוע המיומנים לסייע לקורבנות של  אלימות. צרו קשר עם מקלטים מקומיים לנשים מוכות, מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית או תחנה  לבריאות הנפש כדי להשיג עזרה.
2. התחלקו בחוויות שלכם. טיפול וקבוצות לעזרה עצמית הדדית יכולים לעזור לאדם להבין את הדרכים  הרבות שבהן התעללות מינית מתערבת בהווה ביכולת שלהם להציב גבולות אמוציונליים או פיזיים.  ללמוד להגיד "לא" הוא דבר קשה למרבית השורדים. אבל, אדם יכול לפתח תחושה של שליטה על חייו  על ידי זה שהוא מקיף את עצמו בכאלו שתומכים במאמצים שלו להציב גבולות. יצירת מערכות יחסים  תומכות גם מאפשרת תמיכה אישית בעתות משבר.
3. בטאו כעס בצורה הראויה. שורדים רבים מרגישים לא בטוחים בגלל הזעם הרב שהם מרגישים כלפי  המתעללים בהם. הם חוששים לעתים שיוציאו את הזעם הזה על עצמם או על אחרים. על ידי מציאת מקום  בטוח, כגון החדר של המטפל, לבטא כעס בצורה קונסטרוקטיבית, אפשר להפחית את הפחד הכרוך ברגש עז זה.
4. מניעת פגיעה עצמית. שורדים מסוימים עושים acting out של הזעם שהם חשים כלפי המתעלל בדרכים  של פגיעה עצמית כגון חיתוך או הכאה עצמית. אחרים יכולים להפוך לאובדניים בתקופות של ייאוש.  אלו העוסקים בפגיעה עצמית או המהרהרים בהתאבדות, יכולים להפיק תועלת מיצירת קשרים בטוחים עם  מטפלים, בני משפחה קרובים או חברים. השותפים שלהם בקשרים בטוחים כאלה יכולים לבקש מהאדם ליצור קשר עם המטפל כשהוא מרגיש דחף להזיק לעצמו, וכך למצוא דרכים אחרות להתמודד עם הרגשות שלו.
5. תרגול שיטות להפחתת חרדה. על מצוקה שנגרמת כתוצאה מפלאשבקים, עוררות יתר וחרדה אפשר להקל על ידי התמקדות בהווה. פלאשבק גורם לאדם להרגיש כאילו ההתעללות מתרחשת מחדש כאן ועכשיו. טכניקות של "התחברות לקרקע" או "מיקוד", כגון מיקום הרגליים על הרצפה, רקיעות על הרצפה כדי להזכיר לעצמך שההתעללות לא מתרחשת באמת, יכולות להפחית רגשות חזקים ולהפוך אותם לברי שליטה יותר. רבים מפיקים תועלת גם מטכניקות של מדיטציה, היפנוזה עצמית, תרגול גופני ותזונה מאוזנת.
6. לקבל עזרה בנוגע להתמכרויות. ככל שזה נשמע מפתה להשתמש בחומרים המשנים את מצב הרוח, כמו אלכוהול וסמים אחרים, כדי להתמודד עם ההשלכות של ההתעללות, שימוש בחומרים כאלה יכול רק לתרום לאובדן שליטה על הסביבה והרגשות של עצמך. למרות שהרגשת ההקלה הזמנית והפחתת המתח לטווח קצר אכן קיימות, בטווח הארוך שימוש בחומרים כאלה רק משהה את העלייה לפני השטח של הרגשות הקשים והזיכרונות הקשורים להתעללות.
7. השתמשו בסימנים וסמלים של ביטחון. סמלים של ביטחון יכולים להיות פריטי לבוש אהובים או עצמים מסוימים (כמו בובות פרווה ונורות לילה). אלו יכולים לחבר את האדם אל ההווה ולהפחית את הפחד. אלו יכולים להיות מועילים במיוחד במהלך פלאשבקים, סיוטים או רגעים של חרדה עזה.
8. צרו מקום בטוח. כדי לעזור להפחית חרדה ולהתמודד עם פלאשבקים וסיוטים, אנשים רבים יוצרים מקום שמרגיש להם בטוח. זה יכול להיות מקום במוחו של האדם או מקום פיזי ממש. דמיון מודרך היא טכניקה שרבים משתמשים בה כדי לדמיין מקום בטוח, כגון אגם, נחל או נופים הרריים. מקומות משוחררים ממתח שאנשים יכולים ללכת אליהם פיזית כשהם חשים פחד, יכולים להיות גנים או מוזיאונים. יש שירגישו יותר בנוח ליצור מקום בטוח בביתם שלהם. כורסא מול האח או כיסא נדנדה במרפסת יכולים להיות מקום בטוח שכזה.

המאמר תורגם על ידי אילנה מאתר זה:
http://movingforward.org/v1n3-cover.html