מבוסס על מאמר מאת Ken Singer, LCSW

חשיפה היא פעולה שבה מספרים למישהו סוד או מידע אישי. אצל שורדים של התעללות מינית, הדבר יכול לקרות מיד לאחר ההתעללות או שנים מאוחר יותר. לעתים החשיפה היא מתוכננת ומגמתית. במקרים אחרים היא כפויה או מקרית, או שיכולה להופיע במהלך הטיפול כאשר לא היתה כל כוונה לדון בה או שלא היה כלל זיכרון של ההתעללות.

מאמר זה נכתב עבור שורדים שרוצים לחשוף את מקרה ההתעללות בהם. ייתכן והחשיפה מכוונת לבן זוג שאינו מודע להתעללות, לקרוב משפחה או הורה שלא פגע, לילד של הנפגע, לחבר או אדם אחר שהשורד מרגיש שעליו לדעת. המאמר הזה הוא גם אודות עימות, שעליו ידובר בחלקו השני. שתי הפעולות הללו, החשיפה והעימות, יש להשקיע בהן מחשבה רבה כדי להבטיח הצלחה ולהפחית את האפשרות של טראומה נוספת לנפגע.

ככלל, אם עומד להתרחש עימות עם התוקף, סביר שהיו כמה חשיפות לפני העימות. יש סיבות לכך שחשיפה צריכה לבוא לפני העימות (אם העימות הולך להתרחש בכלל). במקרים רבים עימות אינו מומלץ – אך על כך מאוחר יותר.

חלק 1- חשיפה

חשיפה, כפי שנאמר קודם, יכולה להיות מתוכננת, כפויה, אקראית או קשורה לטיפול. חשיפה כפויה היא כאשר לשורד/ת אין כל כוונה לחשוף את דבר ההתעללות, אבל זה יתרחש בשל מעצרו של התוקף בשל תקיפות אחרות ווידוי שלו כי תקף אדם נוסף, שלא מעוניין להיות מזוהה בקורבן. ייתכן וזה יתגלה כאשר ישנו ריבוי של קורבנות, כמו צאצאים או ילדים שעברו התעללות על ידי אותו תוקף וכאשר אחד מהנפגעים מספר את מה שקרה, הוא חושף שמות של אנשים נוספים שעברו התעללות מאותו אדם, גם כאלה שלא רצו שידעו עליהם.

חשיפה אקראית יכולה לקרות כאשר היומן של הנפגע או רשימות כלשהן מתגלות ובהן הוא כתב על הפגיעה אבל לא היו לו תכניות לחשוף אותן למישהו. חשיפה לא מכוונת יכולה לבוא בעקבות חשד שמתעורר אצל אדם המתבונן בציורים או התנהגויות של הנפגע ומעלה את החשד באוזני הנפגע. המאמר הזה מתייחס רק לחשיפה מכוונת ומתוכננת.

צריכות להיות מטרות וסיבות לחשיפה. חלק מהסיבות שהזכירו שורדים כוללות:

תיקוף – להשיג הכרה ותמיכה מאנשים משמעותיים בחייו של השורד. זה יכול לעזור לשורדים לדעת שאנשים אחרים מאמינים להם. כמו כן, בשיחה כזו יכול להתגלות מידע נוסף, שאינו גלוי לשורדים ברמה המודעת, כגון אישור לכך שהתוקף פגע באנשים נוספים במשפחה או פרטים שיכולים לאשר את אמיתותם של זיכרונות הפגיעה.

הסבר של התנהגויות בעבר או בהווה – נותן לאחרים הבנה טובה יותר של קשיי התפקוד המיני של השורדים, סוגיות של אמון, דיכאון ופחדים שלכאורה אינם רציונליים.

הגנה על אחרים – ליידע אחרים שהילדים שלהם בסכנה בקרבתו של המתעלל שפגע בשורד לפני מספר שנים.

פגיעה ביוקרתו של המתעלל/נקמה – "להחזיר" למתעלל ("גרמת לי סבל, עכשיו תורך").

אוורור – להוציא ולספר לאחרים את סיפור הפגיעה. שבירת קשר השתיקה והפחתת הבושה.

גיוס אהדה – קצת שונה מהסבר ההתנהגויות בעבר. זוהי מעין גישה של "תראו כמה  אני מסכן". יכולה להיות אמצעי להצדיק חוסר יכולת לעשות דברים מסוימים. יכולה לשמש ליצירת זהות של קורבן. אדם שמספר לכולם שנפגע, ייתכן שעושה את זה כדי לגייס אהדה מאחרים.

הכנה לעימות – חשיפה בפני אנשי מפתח שיהיו זמינים לשורד כדי לתמוך בו בתהליך העימות עם התוקף.

ייתכנו סיבות נוספות, חלקן חיוביות וחלקן פוגעות בשורד לחשיפת דבר הפגיעה. בכל מקרה, החשיפה צריכה להיות אך ורק לטובתו של הנפגע או לצורך הגנה של ילדים שנמצאים בסיכון מאותו מתעלל נסתר (ולא כחלק ממטרות של מישהו אחר, כולל מטפלים שעומדים על כך שהשורד יחשוף את דבר הפגיעה או יגיע לידי עימות עם המתעלל). ההחלטה לחשוף ובפני מי לחשוף את סיפור הפגיעה צריכה להיות של השורד.

החשיפה תהיה מוצלחת כאשר לשורד יש סיבות טובות לגלות למישהו. עוזר לתכנן את החשיפה. למשל, שורד שרוצה להכריז באוזני המשפחה במסיבת יום ההולדת ה90- של הסבתא שהדוד ביל התעלל בו לפני 30 שנה, ייתכן ויש מאחוריה כוונות טובות אך העיתוי בעייתי. למי לספר, היכן לספר ומתי לספר, איך להעלות את הנושא וכמו כן – למה עושים את החשיפה, כולם שיקולים חשובים בהחלטה לחשוף.

חלק מהשורדים שקלו לחשוף לאנשים משמעותיים להם, במשך שנים רבות. אחרים לא חשבו על זה במיוחד ודחקו את הנושא הצידה. חשוב לשקול את כל הבעד והנגד של חשיפה כזאת לפני שעושים אותה. לא רצוי לעשות את החשיפה תחת השפעה של אלכוהול או סמים (למרות שרבים מרגישים שהם לא מסוגלים להגיד דברים טעונים רגשית ללא סיוע של החומרים הללו).

לחשוב על מי, היכן, מתי, איך ולמה, יכול לעזור להפוך את החשיפה למשהו שמשרת את המטרות של הנפגע ומבטיח יותר את ההצלחה.

מי הייתם רוצים שידע? בחרו אדם שהכי סביר שיאמין לכם ויתמוך בכם, אפילו אם  האדם החשוב לכם ביותר יצטרך להמתין. למשל, אם אתם צריכים לספר לאמא שלכם על כך שהאב התעלל בכם ואתם לא בטוחים לגבי התגובה שלה, גלו קודם לבן זוג, חבר או קרוב משפחה שיכול לספק לכם תמיכה לפני שפותחים את הסוגיה עם האם.

היכן מתבצעת החשיפה הוא נושא חשוב. ככלל, מקומות פרטיים טובים יותר ממקומות ציבוריים, אבל אם אתם חוששים מתגובות שליליות או אפילו מאיימות לחשיפה, מקום ציבורי יכול להעניק לכם יותר בטחון.

מתי אתם בוחרים לחשוף, גם הוא שיקול. רצוי שתקבלו את כל תשומת הלב של אותו אדם וזמן לעבד את החדשות. לספר למישהו שנמצא בפתח הדלת בדרכו לעבודה או מאוחר בלילה יכול להיות זמן לא טוב לחשיפה.

איך לחשוף – פנים אל פנים, בטלפון או במכתב. כל שיטה יש לה את היתרונות והחסרונות שלה. אנשים רבים מרגישים שהבאת בשורות חשובות צריכה להיות רק פנים אל פנים. מכל מקום, במצבים מסוימים, בייחוד כאשר יכולה להיות תגובה שלילית או שהאדם יכול להסיט אתכם מהכיוון שהחלטתם עליו, שיחת טלפון או מכתב עדיפים. מכתב יכול מאוד להועיל כאשר יש קושי להתבטא בעל פה במצבי לחץ או כאשר לבן השיח המיועד יש נטייה להפריע באמצע או להסיט את נושא השיחה. פורמט המכתב או הכתיבה של מה שאתם מתכוונים להגיד, מראש, יכול להועיל בכל מקרה כדי לרכז את כל מה שאתם רוצים שייאמר. לכתוב את הדברים מראש יכול לאפשר לכם להקריא את הדברים פנים אל פנים או דרך הטלפון לאדם הזה, ללא הפרעות.

למה לחשוף היא שאלה שקשורה לזיהוי המטרות שלכם לחשיפה. היא קשורה גם לסיבות לחשיפה לאדם המסוים הזה ולעיתוי. לעתים החשיפה יכולה להיעשות בפני אנשים רבים. כאשר אדם מפורסם חושף את ההתעללות שעבר בילדות בכלי התקשורת, זה יכול למקד את תשומת הלב של הציבור לבעיה ולהביאה למודעות. מאחר וקרוב לוודאי שאינך אדם מפורסם ועדיין אתה שוקל חשיפה המונית כזאת, אולי תרצה להתייעץ עם כמה אנשים באשר לסיבות שאתה בוחר בגישה כזאת דווקא.

אחרי שעברתם את כל התהליכים האלה של בדיקת המטרות והיעד של החשיפה, תוכלו לעשות את החשיפה עם יותר בטחון בהצלחה שלה. יכול לעזור לדון בתוכנית עם איש מקצוע המתמחה בעבודה עם שורדים, עדיף מישהו שמכיר אתכם ואת הרקע שלכם. המטפל יכול לעזור לכם לעשות חזרות לקראת החשיפה וכן לתמוך בכם במידה והחשיפה תיכשל.

במקרים רבים שבהם ההתעללות התרחשה בתוך המשפחה, החשיפה יכולה ליצור ערעור גדול בתוך המשפחה ולהכריח את חבריה לקחת צד. כאשר הסוד המשפחתי היה נסתר במשך שנים ואף דורות, חשיפה יכולה להביא לתוצאות קשות, כולל האשמת הקורבן או הכחשה קולקטיבית שההתעללות התרחשה אי פעם. ההחלטה לחשוף את ההתעללות בתוך משפחה שאינה מתפקדת צריכה לקחת בחשבון את הטוב הפוטנציאלי שיצמח מכך לשורד והקורבנות הפוטנציאליים לעומת הצורך של המשפחה הזו להכחיש את האמת ולשמור על הסודות ההרסניים.

החשיפה עובדת טוב כאשר חושבים עליה היטב קודם, כשיש לה מטרות ברורות והיא מגבירה את תחושת הכוח של השורד. גם אם ההתעללות לא נחשפת בפני איש מהמשפחה של המתעלל, היא יכולה לעזור מאוד לשורד ולרשת התמיכה שלו.

חלק 2- עימות עם התוקף

הערה: עימות יכול לתרום להחלמה. אולם, הוא גם יכול להביא לידי נזק נפשי ואף  פיזי לשורד. אין להתייחס אליו בקלות ראש או לעשות אותו באימפולסיביות. שורד שמתכנן להתעמת עם המתעלל שלו צריך לעבור קודם תהליך של חשיפה ולדון בעימות עם המטפל שלו.

מתעללים רבים חוששים מעימות עם הקורבנות שלהם. כמו בריונים, כוחם של המתעללים טוב כל עוד האדם שבו הם שולטים אינו מסוגל או אינו רוצה להשיב להם מלחמה, להתקומם או לדחות את הדרישות של המתעלל. בעשרים שנות עבודתי עם מתעללים, הן מקרב נוער והן מבוגרים, נתקלתי בכמה מתעללים שהיו מקדמים בברכה עימות עם הקורבנות שלהם, מאחר והם הצטערו צער אמיתי על מה שהם עשו. זה לא קורה בדרך כלל עד שהם הצליחו לפתח הבנה של השפעות ההתעללות על הקורבן והביטו לתוך עצמם בכדי להכיר במלוא האחריות שלהם על ההתעללות. במלים אחרות, הדבר יכול לקרות רק אחרי שהמתעלל עבר טיפול טוב שנמשך כמה שנים, בנטייה שלו לפגוע. אנשים שלא היו בטיפול כזה, קרוב לוודאי שיעזרו לעצמם באמצעות הכחשה, המצאת תירוצים והאשמת הקורבן.

מתעלל שלא עבר טיפול או שנמצא בשלביו הראשונים, יחשוש לרוב מעימות עם הקורבן שלו. תוקפים נוהגים לבחור ילדים או מבוגרים פגיעים כדי להתעלל בהם. במקרים בהם הם אינם נעזרים בנשק, הם מרמים, מאיימים, מתמרנים, משחדים או משתמשים בכוח שלהם או בידע של אדם מבוגר יותר מהקורבן, כדי להביא את הקורבן לשתף פעולה עמם בתוך ההתעללות.

בשעת התרחשות ההתעללות, קרוב לוודאי שהמתעלל היה חזק יותר מהקורבן. במקרים רבים, ההחלטה להתעמת עם המתעלל לוקחת שנים רבות ועד אז השורד יכול להיות חזק יותר מהמתעלל. אולם ללא קשר לכוח הפיזי, נראה לעתים שבעיני השורד, למתעלל יש עדיין אותו כוח כמו שהיה לו בשעת ההתעללות. במלים אחרות, ייתכן והשורד אכן חזק יותר (כולל בעל יותר ידע ומשאבים אחרים) אבל מבחינה נפשית הוא מרגיש פגיע באותה מידה וחלש באותה מידה כאילו היה עדיין ילד.

אין לקחת בקלות ראש את ההחלטה להתעמת עם המתעלל. יש להקדים לעימות הכנות קפדניות, כולל חשיפה לאדם תומך וחקירה של דרכים טובות לעשות את עימות בכדי להבטיח את הביטחון של השורד וקבלת תוצאות חיוביות. את שיקולי החשיפה, שפורטו בחלק הראשון, יש לבחון לפני שעושים את העימות. כלומר, בפני מי רוצים להתעמת, מדוע, איך, היכן ומתי – כולם צריכים להיות כלולים בתוכנית לפני שמתעמתים בפועל. כמו במקרה של חשיפה, יש מספר דרכים לעשות את עימות עם התוקף:

רוב האנשים חושבים שעימות צריך להיעשות פנים אל פנים. הדרך הזו אמנם טומנת בתוכה את הרווחים הרבים ביותר אך היא גם הכי מסוכנת. לעתים, העימות יכול להיעשות בצורה הכי טובה, באמצעות מכתב או טלפון, ורק אחר כך, אם זה מתאים, פנים אל פנים. בלי קשר לסגנון העימות בו תבחרו בסופו של דבר, מומלץ לכתוב קודם מכתב למתעלל כאמצעי להבהיר את דבר הפגיעה וההשפעות שלה עליכם. מכתב זה, בין אם יישלח ובין אם לא, יעזור להבין טוב יותר את ההשפעות של התקיפה ולהתמקד ברגשות הסותרים שיש כלפי המתעלל.

אני מציע פורמט זה של חמישה חלקים כדי לתת לשורדים כיוונים בהכנות לעימות, בין אם הוא יתבצע פנים אל פנים ובין אם לא. היו מוכנים לכך שתרצו לכתוב את הכל מחדש מספר פעמים ולקבל משוב מאדם שאתם בוטחים בו או ממטפל, לפני שתשלחו אותו.

חלק 1- "מה שאתה עשית לי". את החלק הזה יש להכין בפירוט. מתעללים לרוב עושים  רציונליזציה של התקיפה שביצעו ומכחישים לעצמם ולאחרים את מה שעשו באמת. הם  יכולים לשכוח, בנוחות, כי מה שהם רואים כ- "נגיעות" יכול היה להיות אוננות  כפויה או להפחית את ערך המעשה באומרם שזה קרה פעם אחת כאשר למעשה היו כמה  מקרים. הם יכולים להניח כי הקורבן ישן או לא היה מודע להתעללות, אבל למעשה  הקורבן היה ער וזוכר את מה שהוא עשה לו או לה. עם המתעלל יש להתעמת עם  עובדות ספציפיות ולא עם הכללות כמו "גנבת את ילדותי" או "גזלת את תמימותי".  זה יותר ממשי עבורו לקרוא או לשמוע "הכרחת אותי למצוץ את הפין שלך". חשוב  להעביר מספיק פרטים כדי לבסס את מה שבאמת קרה מבלי להפוך את הכתוב לפורנוגרפיה. תוקפים מסוימים יחושו גירוי מיני מדימויים מוגזמים, כך שצריך להיות איזון בין מידע מספיק לבין דמיון לחומר פורנוגרפי.

חלק 2- "איך זה השפיע על החיים שלי". מתעללים יעשו הפחתה ומזעור של השפעת ההתעללות על הקורבן. הם גם ייטו לייחס את הסיבות לבעיות הידועות של השורד למקורות אחרים, כמו התמכרותו של השורד לסמים או אלכוהול, גירושין בין הורי השורד ואירועים אחרים בחיי השורד. להצהיר באוזני המתעלל "השתמשתי בסמים או אלכוהול כדי לנסות לחסום את הרגשות והזיכרונות של מה שעשית לי" תהיה גישה ישירה יותר, כמו גם פירוט השלכות אחרות של ההתעללות, כמו בלבול בזהות המינית, חוסר יכולת לבטוח באחרים, פחד מעיסוק בסיפוק מיני – כולם צריכים להיות מקושרים למתעלל על מנת לגרום לו לקחת את מלוא האחריות. כתיבת הדברים במכתב יכולה להיות תרגול יעיל בין אם המכתב יישלח ובין אם לא. לעשות רשימת מלאי כזאת יכולה לעזור לשורד להפנות אצבע מאשימה למתעלל וההתעללות, במקום להיתקע בשלב של האשמה עצמית.

חלק 3- "איך אני מרגיש לגבי מה שעשית". ייתכן ולחלק מהשורדים יהיו רגשות מבולבלים לגבי ההתעללות והמתעלל, בייחוד אם המתעלל היה קרוב לשורד, כמו הורה או קרוב משפחה. אדם יכול לאהוב את המתעלל אבל לשנוא את ההתעללות. זה עוזר לתת למתעלל לדעת איך אתם מרגישים לגבי זה. הדבר יכול להיות קשה לשורדים ממין זכר שחוו הנאה פיזית והיתה להם זקפה או אורגזמה במהלך ההתעללות. מתעללים השתמשו בגירוי המיני של הקורבן כ- "הוכחה" לכך שהילד נהנה מהפעילות המינית או רצה אותה באופן כלשהו. גם אם זה הרגיש טוב או היה שם גירוי מיני,
ההתרחשויות היו מעבר ליכולתו של הילד להבין את מה שהיה.

חלק 4- "איך אני מרגיש לגביך". החלק הזה יכול להיות מוקדש לקונפליקט (אם יש כזה) בין ההרגשה כלפי המתעלל לבין מעשיו/מעשיה. אם מערכת היחסים היתה שלילית לחלוטין ולא היו רגשות חיוביים כלפי המתעלל, יכול להיות שהאמירה היא "שנאתי את מה שעשית לי ואני גם שונא אותך". הדבר יכול גם לשמש כדי לתת למתעלל לדעת איך אתם מרגישים לגביו ולהתחזק מספיק כדי להגיד לו את זה. עבור שורדים שיש להם רגשות חיוביים כלפי המתעלל, החלק הזה יכול לשמש כדי להפריד את ההתעללות מהאדם. הוא גם יכול לעסוק באופי היחסים שהיו יכולים להיות ביניהם, אילו המתעלל לא היה עושה את מה שעשה.

חלק 5- "מה אני רוצה שתעשה לגבי זה". יש שורדים שמבקשים כסף לשלם על הטיפול כאמצעי לפצות אותם על ההתעללות. אחרים השתמשו במכתב הזה כדי לבסס את הגבולות שלהם עם המתעלל. המשמעות יכולה להיות שהשורד יגיד למתעלל לא ליצור איתו קשר ללא בקשתו של השורד. ייתכן והשורד ידרוש התנצלות או אישור באוזני בני המשפחה האחרים שההתעללות אכן התרחשה. חשוב שכותב המכתב יעבור על ארבעת החלקים הראשונים לפני שיבקש את הפעולה המתאימה לו מהמתעלל. מעבר על כל חמשת החלקים מאפשר ליצור עוד בהירות ובחינה מחדש של הדברים.

לכתיבת מכתב כזה יכול להיות ערך בפני עצמו – כתורם להחלמה. לאחרונה, עבדתי עם שורד שהיו לו סוגיות עם אמו לגבי התעללות שעבר מידי חבר של הוריו ובן דוד, שניהם מתים. היו לו סוגיות של כעס כלפי אמו על כך שלא הגנה עליו או על כך שלא מצאה לנכון לספק לו עזרה בעודו ילד (למרות שהוא לא גילה לאמו את דבר ההתעללות בשני המקרים). בכתיבת המכתב לאמו, הוא מצא שתחושת הכעס שלו פחתה משמעותית ושהוא חווה שליטה רבה יותר על חייו, מבלי ששלח לה כלל את המכתב.

להחלטה להתעמת עם המתעלל אין להתייחס בקלות ראש או לעשות אותה ברגע של כעס ובהחלט לא כאשר השורד הוא תחת השפעה של סמים או אלכוהול. יש לחשוב עליה היטב ולדון בה עם המטפל או אדם תומך שאולי מכיר את המתעלל. כתיבת המכתב בן חמשת החלקים (מבלי לשלוח אותו) יכולה להיות דרך לבדיקת השטח לגבי העימות עצמו ולברר אם השורד אכן מוכן לפעולה כזאת. אם הניסיון לכתוב את המכתב גורם לשורד לקפוא או מציף אותו ברגשות, המשמעות היא שאין הוא מוכן להתעמת עם התוקף. אולם אם המכתב, אחרי כתיבתו כמה פעמים כנדרש, אומר את מה שהשורד רוצה להגיד, אולי הגיע הזמן לשלוח את המכתב. אם המתעלל מגיב בחיוביות למכתב, הדבר יכול להוות אישור למפגש פנים אל פנים או שיחה טלפונית.

ישנן דרכים סמליות להתעמת עם מתעלל מת, נעדר או לא זמין מסיבות אחרות לעימות. עימותים סמליים אלה יכולים להיעשות בתוך קבוצת תמיכה או בטיפול פרטני עם מטפל שהשורד בוטח בו. ביקור בקבר של המתעלל ודיבור אל המצבה היה לו ערך שתרם להחלמה עבור כמה שורדים. אחד המטופלים שלי לקח כמה חפצים אישיים (צעיף ותמונה מפתה) של אמו המתה שתקפה אותו בילדותו ושרף אותם על קברה. למטפלים רבים יש ניסיון בשיטות סמליות כאלה של החלמה ויכולים להוות מקור לטכניקות אפשריות נוספות.

נקודה חשובה היא שהעימות צריך להיות אירוע מעצים עבור השורד ולא חוויה מחדש של דפוסי ההתעללות. יש פעולות להבטחת הביטחון של השורד כמו לגרום למתעלל להגיע לקליניקה של המטפל או למקום אחר שמספק ביטחון. זכרו שעימות הוא כלי מעצים לשם החלמה ויש לעשות אותו תמיד אחרי התייעצות עם מטפל שאתם בוטחים בו.

המאמר תורגם על ידי אילנה מתוך האתר הבא:
http://www.malesurvivor.org/ArchivedPages/singer3.html