מבוסס על !Did You ever Push MY BUTTONS
מאת Goessoftly, מטפלת בגמלאות

אתם תוהים לפעמים איך זה שהילדים שלנו, בני הזוג שלנו, העמיתים בעבודה או בעצם כל אחד מצליחים כל-כך טוב ללחוץ על הכפתורים שלנו (לגעת במקומות הרגישים שלנו)?

בדייקנות, בדיוק במקום הנכון והנה אנו מגיבים מייד, בלי מחשבה על הרגש שהפך אותנו על פינו, יהיה זה כעס, טינה, אשמה, צער או צחוק שהפיל אותנו לרצפה.

הבעיה עם כפתורים היא שכל-כך קל להרגיש את התגובה ולא לבדוק בפנים ולהבין למה יש לנו אנו מגיבים דווקא בתגובה המסוימת הזו.

יום אחד היתה לי תגלית מדהימה והייתי רוצה לחלוק אותה אתכם, גם אם לא תסכימו איתי.

זה נכון שאנשים לוחצים לנו על הכפתורים אבל אנחנו הם אלו שעוזרים להם לעשות זאת. איך זה? הגילוי שלי היה שהעובדה שנלחץ כפתור אצלי קשורה הרבה יותר אלי מאשר לזה שלחץ לי על הכפתור.

אז אני מתרגזת (בעצם אני אישית לא מתרגזת הרבה) אך מאחר וכעס הוא התגובה השכיחה ביותר ללחיצת כפתורים – אשתמש בדוגמא הזו. אני משחררת קיטור כאילו אני מנסה להתחרות על תואר האלוף בתחרות של דרקונים יורי אש והתוצאה של המצב הזה היא שני אנשים פגועים, כועסים, מדוכאים, נעלבים, מלאי טינה, כל הנ"ל או אף אחד מהם ומשהו נוסף, שרק מפריד ולא מאחד.

לפני זמן רב שאלתי את עצמי שאלה ששימשה אותי מאז בכל פעם שהכפתורים שלי נלחצו ונועדה למנוע כאב לא נחוץ מעצמי ומלוחצי-הכפתורים. כשמישהו אומר או עושה משהו שמעורר אצלי את התגובה הזו, רגע לפני שאני מתפרצת אני שואלת את עצמי את השאלה הזו (כדאי לעצור לרגע בשביל זה כדי להימנע מלהפוך זיקוק תמים של יום העצמאות לטיל קרקע-קרקע): "האם התגובה שלי חזקה יותר מזו שראויה להיות באירוע הזה? אם כן, תעצרי את הסוסים שלך ומאוחר יותר נחשוב על המקור של הכפתור הזה. כרגע, תבדקי עד כמה התגובה הזו תקפה למצב הנוכחי וכמה ממנה שייך בעצם לזמן אחר".

לעתים קרובות מה שנאמר ומעורר את התגובה השלילית פועל כך משום שזה מזכיר לנו משהו ששייך לזמן אחר, כשמישהו אחר אמר או עשה בדיוק את אותו הדבר ואולי רק השתמש בטון דיבור דומה או עשה תנועה דומה. המשהו הזה גרם לנו אז לפגיעה עמוקה ואולי אף לטראומה בזמנו וזה ננעל בתוכנו, בלי שהתמודדנו איתו כלל, כך שכל מה שנחוץ היום זו תזכורת קטנה כדי ללחוץ על הכפתור הזה בעוצמות שכאלה.

אני לא אומרת שזו לא סיבה לגיטימית להתרגז כשלוחצים לנו על כפתור ואם זה המצב, הפתרון הוא לא להגיב לכעס – בכעס אלא למצוא זמן ומקום לדבר על הדברים ולהגיד בכנות מה הדבר שנאמר גרם לכם להרגיש (ולא לצעוק את הדברים, שכן אלא אם אדם משתמש בעזרי שמיעה, הוא ישמע אתכם גם אם תדברו בקול הרגיל שלכם ויש אף סיכוי שיגיב באופן חיובי יותר לדבריכם).

כדאי לזכור שבמידה והאדם השני לא מסוגל לקבל את המאמצים שלנו לפתור את הבעיה ומחזיק בעמדתו כמו בולדוג השומר על העצם שלו בין מלתעותיו הנעולות, הבעיה הופכת למשהו שלהם ולא שלנו. המפתח בכל מערכות היחסים הקונפליקטואליות הוא להבין ולהכיר מה שלנו ומה שייך לאדם השני. למרבה הצער, לעתים קרובות מאוד אנחנו הופכים את הדברים ולוקחים על עצמנו את הבעיות של הזולת, בעוד שאנו מושיטים להם את הבעיות שלנו.

אולי התרגיל הבא יעזור לכם במצבים בהם הכפתורים שלכם נלחצים.

ראשית, עיצרו לפני שאתם מדברים. שנית, עשו בדיקה מהירה של עצמכם ושאלו – "האם אני מגיב בצורה מוגזמת למצב? אם כן, עלי לבדוק מה שייך לי ומה שייך לאדם השני".

אם זו אני, לא יהרוג אותי להגיד "ממש לחצת לי על הכפתורים עכשיו כי זה מזכיר לי מישהו שעשה לי את אותו הדבר כשהייתי ילדה, משהו שמאוד מטריד אותי. בבקשה אל תגיד/תעשה את זה שוב אם אתה יכול". צריך כמובן להכין גרסאות שונות של האמירה הזו בהתאם לסוג הכפתור.

אם מה שנאמר לכם לא הולם יש להתעמת עם הדובר וזה בסדר להגיד "לא מתאים לי שתדבר כך כי… (תנו סיבה תקפה) ואתה ממש לוחץ לי על הכפתורים כשאתה אומר/עושה את זה. אני אעריך אם תפסיק עם זה מייד".

אם נהיה כנים עם עצמנו, נודה שלעתים אנחנו יודעים בדיוק איך ללחוץ על הכפתורים של מישהו ואנחנו עושים את זה גם, נכון? זה הצד השני של המטבע וחומר למאמר אחר, "האם בא לי לפעמים ללחוץ על הכפתורים שלך!"

כפתורים שכאלה לא נתפרים על הבגדים החיצוניים שלנו אבל בהחלט נתפרים וננעצים לתוך לבבותינו ומוחנו וכמו כל גוף זר שחודר לגופנו, יוצרים דלקות ומובילים לזיהום ומוגלה אם נשארים ללא טיפול ואף יכולים להיות קטלניים.

הדבר יכול לקרות במערכת יחסים – כמה מילים מתגרות או התנהגות מוצאות את דרכן לתוך המחשבות והרגשות שלנו ויוצרות גירוי המתכסה בטינה שבתורה מובילה להשלכות רציניות יותר שמכבידות ומעמיסות על מערכת היחסים ויכולות אף להרוס אותה.

אולי דרך שיתוף בהתנסויות פיקנטיות מחיינו שבהן הופעלו הכפתורים שלנו, אנחנו יכולים להבין טוב יותר איך דברים משפיעים עלינו ולהשיג תובנות לסיבות שבגללן אנחנו יכולים להגיב תגובה מוגזמת לעתים ואיך ניתן להבחין בין רגשות שונים ולשים אותם במקומות שאליהם הם שייכים.

הבדיקה היא האם הם שייכים לעבר ודברים שלנו או האם הם שייכים להווה ולאדם שלחץ על הכפתור או אולי שניהם יחד?

הבנה של המצבים בהם הכפתורים שלנו נלחצים יכולה להגביר את איכות מערכות היחסים שלנו ואולי למנוע עימותים וכאב.

 

המאמר תורגם על ידי אילנה מתוך האתר הבא:
http://www.goessoftlyishere.com/DidYouEverPushMYBUTTONS.html

שלום לקוראי המאמר,

במענה לבקשת מחברת המאמר,Goessoftly , אנו מבקשים מכם לכתוב משוב למאמר שזה עתה קראתם. המשוב יכול לכלול התרשמות כללית, חוויה אישית או מה שתמצאו לנכון. אנו נתרגם את הדברים לאנגלית ונשלח למחברת המאמר.

אם ניתן, נא לכתוב את המשוב בשפה האנגלית. אם לא,נדאג לתרגם.

תודה!