בת 32

הלידה היתה לפני 7 שנים, לידה ראשונה מתוך שתיים.

הפגיעה התרחשה בגילאים ארבע-חמש-שש-שבע

לא היתה בטיפול.

באותו הזמן- הכחשתי והדחקתי הכל בכלל לא ידעתי שאני גם הייתי נפגעת פעם (שכחתי מזה לגמרי! באותם ימים)

משהו עלי ועל מה שעברתי

טוב- הסיפור שלי הוא כזה. טריגר אני חושפת כאן-

יש פגיעה וטרום פגיעה, שקדמה לפגיעה המשמעותית.

טרום פגיעה- גיל ארבע וחצי לקראת חמש – בדרכי לגן חובה. עקב אחריי זר שפנה אליי ואמר לי שיש לו הרבה בובות מעניינות בחצר האחורית של המועדון הקהילתי שבדרך לגן. הלכתי איתו. הוא הורה לי לשכב על הדשא. עשיתי כדבריו. ואז שלח ידיו אל מכנסיו והחל לפתוח את הרוכסן (לא ראיתי לו..). באותן שניות שכנה עירנית תלתה כביסה והבחינה במתרחש. היא החלה לזעוק והבחור נמלט.

קמתי והלכתי לגן ולא סיפרתי לאיש על החוויה המוזרה שעברה עליי.

בסוף היום בשעה אחת הגיע אדם לגן (יותר מאוחר הסבירו לי שזה שוטר) והוא לקח אותי הבייתה. הוא הסביר לאימי מה קרה. אחרי שהוא הלך אימי התפוצצה מכעס. אמנם לא הרביצה לי אבל זה היה די קרוב לכך. לאחר מכן היא התעשתה והתייחסה אליי בסלחנות ולא כעסה יותר.

אז באחד הערבים הגיעו לביתנו שוטר/רת בלבוש אזרחי ולקחו אותנו לתחנת המשטרה למתן עדות. לא זוכרת מה היה שם ומה אמרתי אני רק זוכרת את הבדיקה הטראומטית שבה שמו לי חומר צורב ומקלון ואח"כ הורו לי להתלבש. זה היה כל-כך מביך לילדה בגילי. אחרי הפגישה הזו לא נפגשתי יותר עם החוקרים.

אני יודעת לספר ממה ששמעתי שגדלתי שהבחור היה בן 14 והוא נתפס ומוכר למשטרה. בעניין שלי כתבו כתבה קטנה בעיתון המקומי. וזהו בעניין הזה.

שנה מאוחר יותר אימי יצאה עם גבר מסויים ועברנו לגר אצלו. הוא היה נחמד אליי ומקסים. משחק איתי משחקי קוסמות וטריקים. ויום אחד ביקש להראות לי משחק חדש ומשם הכל התחיל… זה נפסק כאשר אימי נפרדה ממנו.

אני שתקתי ומעולם לא סיפרתי לאיש מה שהיה ביננו.

איש בסביבה הקרובה וגם לא המורה בכיתה א' (שהשגיי בלימודים ירדו) לא קלטה מה קורה.

די- אין לי יותר מה לומר.

אני מוצפת.

סיפור הלידה

הבן הבכור שלי נולד בשבוע 42 פלוס! סחבתי את ההיריון הזה הרבה מעבר לזמן. אושפזתי במחלקת נשים בתום שבוע 42. נעשו שני ניסיונות זירוז במשך שבוע ימים שלא הבשילו את צוואר הרחם. נלקחתי בדחיפות לחדר לידה – לזירוז אינטנסיבי יותר או לניתוח קיסרי. הזירוז סוף סוף עבד התחילו צירים אבל מאוד חלשים ולא יעילים. הוגבר המינון.

מהלילה שבו הייתי בחדר הלידה מחוברת למכשירים, התחלפו משמרות ו… כלום. אימי ובעלי היו נוכחים ועשו משמרות..

לא היה אכפת לי מי נוגע בי, בבוקר באו לביקור רופא ומתמחיו והוא הראה להם הכל- ולי בכלל לא היה אכפת ולא התביישתי ולא היה אכפת לי שנוגעים בי ובכל מקום. גופי כבר לא היה שלי ולא הזיז לי.

בלילה כשהצירים קצת התגברו ביקשתי אפידורל (מוקדם מידי, מסתבר בפתיחה של שלוש). משום מה הם נענו לכך ונתנו לי.

הייתה אחות שאני לעולם לא אשכח! בזמן ההזרקה בגבי נדרשתי לא לזוז. אז היא פשוט חיבקה אותי חזק אבל בכזו רכות אימהית. חשתי את משקל החזה האימהי שלה והרכות העוטפת והאוהבת שלה. ופשוט נמסתי/התעלפתי בזרועותיה כילדה אבודה שמעולם לא חובקה כך והתענגתי על חיבוק זה אבל הייתי נבוכה מעט ממגע אוהב זה. היא נתנה לי כוחות להמשיך.

הלילה עבר ובוקר הפציע והשפעת האפידורל פגה וגם צירים לא התפתחו. המיילדת התעקשה להמשיך בלידה נרתיקית. אז כבר חשתי שאני יוצאת מן הגוף שלי ולא נמצאת שם יותר- תחושה הזויה ביותר. ריחפתי בחלל. למרות שלא היו צירים כואבים, סבלתי מאוד מאוד והייתי מותשת לגמרי ולא היו לי כוחות לדחוף.

אחרי שעות סבל אלה, בשעה 13:00 בצהריים בא לעולם בני הבכור. מכוער,מקומט שחור. שמו אותו עליי ובכלל לא התחברתי אליו. רק כאשר הביאו לי אותו אחרי שמונה שעות להנקה נוצר הקשר.

משהו לנשים אחרות:

בשבילי חווית ההריון הייתה חוויה מתקנת. מקווה שגם בשבילכן. מאוד אהבתי להיות הריונית הרגשתי נשית פעם ראשונה בחיי. מעולם לא התחברתי לנשיות שלי ובזתי לה ואפילו רציתי להיות גבר (עשיתי קרחת פעם).

מה הייתי רוצה שיהיה בפעם הבאה שאלד?

מהיר יותר והריון קצר יותר. להגיע גג עד שבוע 38.

משהו להגיד לאנשי המקצוע

שיהיו קצת יותר רגישים כדוגמת האחות הנפלאה שחיבקה אותי בחום של אם אוהבת בזמן ההזרקה. מה יש- קצת חום וחיבוקים יכולים לעשות את ההבדל.

 

היית רוצה לספר את סיפור הלידה שלך?
תוכלי לעשות זאת
כאן