מאת: ד"ר מירב טל, מטפלת בתנועה ופסיכותרפיסטית, מטפלת ב-SE

אנו מתמודדים עם מצבים חוזרים ונשנים של מצבי לחץ, משבר וטראומה. יחד עם זאת, אנו עומדים בפני האתגר להרחיב את יכולות ההתמודדות שלנו ולהכיל את הפחד, הכאב והאובדן שאנו חווים. למזלנו, לגוף יכולות ומנגנונים טבעיים אינסטינקטיביים העוזרים לנו לשרוד ולחזור לאיזון.

SE או Somatic Experiencing – חוויה סומטית – היא שיטת טיפול טבעית הממוקדת בגוף, המתמודדת עם תוצאותיה של הטראומה, עם מינימום סיכון לרה-טראומטיזציה. הדינמיקה של הטראומה והתגובה האנושית אליה, הכוללים תגובות כמו – עוררות יתר, דיסוציאציה וקפיאה, מתבססים על התנהגויות הישרדות של טורף – נטרף אבולוציוניות. הסימפטומים של הטראומה הם תוצאה של מערכת עצבים בהפעלת-יתר ותגובה ביולוגית לאיום, שלא הושלמה ושקפאה בזמן. הSE – מתייחסת לטראומה כתהליך שנקטע באמצע, כשאנרגיה מגוייסת ואינה יכולה להשתחרר. מטרת הטיפול, לאפשר השלמה טבעית של התהליך- … "להעיר את הנמר"!

השיטה פותחה על ידי ד"ר פיטר לוין, שבדק מדוע בעלי חיים בטבע, אינם מפתחים סימפטומים פוסט-טראומטיים. התברר כי מערכת העצבים שלהן, מאפשרת מעבר חלק ממצב של היערכות לקראת סכנה – דרך הפעלת אינסטינקט ההישרדות בתגובת האיום בפעולות הגנה מפני הסכנה ( Fight/Flight– בריחה או מאבק) – וחזרה למצב של רגיעה. בנוסף, במידה ופעולות ההגנה על החיים לא היו יעילות מספיק, נכנס בעל החיים המאוים אוטומטית למנגנון השלישי של תגובת האיום ( Freeze– קפיאה). במצב זה טורפים מסוימים מאבדים עניין בטרף והוא ניצל. עתה, החזרה לרגיעה של מערכת העצבים (הומאוסטזיס) מתרחשת על-ידי שחרור האנרגיה האצורה במערכת העצבים והשרירים, (שגויסה בשלב ההיערכות לסכנה) והשלמת התהליך שנקטע.

אצל בני האדם, בתגובה למצבי סכנה, המעברים אינם כה חלקים. הפונקציות הקשורות להישרדות, ממוקמות במוח הרפטילי, הנמצא בגזע המוח. כשנשקפת לנו סכנה, מופעל אינסטינקט ההישרדות. על בסיס הערכת מצב של אופי האיום בוחרת המערכת באופן אוטומטי ואינסטינקטיבי באחת משלוש אפשרויות – בריחה, מאבק או קפיאה. בזמן ההיערכות לסכנה, המערכת נטענת באנרגיה שאמורה להיות מתועלת לפעולות ההגנה המתאימות. כאשר הבריחה או המאבק אינם מתאפשרים, נשארת אנרגיה זו לכודה בגוף. התערבותו של הניאו-קורטקס, בולמת את פעולתם של מנגנוני ההישרדות, ואת תהליך שחרור האנרגיה. התוצאה היא הצטברות של אנרגיה רבה, שאינה משתחררת, בתוך המערכת. אנרגיה זו קשורה בהתפתחות סימפטומים, ובמצבים מסויימים, לתסמונת פוסט-טראומטית.

הטיפול נעשה על-ידי קשב והתמקדות במתרחש בגוף, דרך תחושות הגוף ו- "חוש החישה" – (Felt Sense). גנדלין מצא כי היכולת הטבעית להקשיב פנימה לתחושות שהן על הגבול בין הגופני לרגשי (תובנה גופנית), היא זו המאפשרת שינוי.

העבודה נעשית בהדרגה, מבססת בתחילה קרקוע, גבולות, התארגנות בטוחה ושליטה במרחב, ומעודדת מציאת משאבים ומקורות כוח תוך ביסוסם בתחושות גוף נעימות או טובות. כאשר מכוונים את ההקשבה לתחושות, תופענה התחושות הלא-נעימות שהצטברו בעקבות הטראומה (כמו- התכווצויות, מתח, כאבים, אי-נוחות, אי-שקט, חנק).

העבודה נעשית באיטיות רבה, משום שבטיפול רוצים להפעיל את המוח הרפטילי, ההישרדותי, הפועל בשביעית ממהירות הניאוקורטקס ומשום שלאיזורי הטראומה יש נטייה "לשאוב פנימה". במצב של שאיבה לתוך "מערבולת הטראומה" יש אקטיבציה של המערכת ומצבים אלה יכולים להביא לרה-טראומטיזציה בחוויה הכוללת המציפה גופנית-נפשית.

לפיכך, נעשה שימוש במשאבים חיוביים דרך זיכרון ודמיון תוך הקשבה לאופן בו הם נחווים בגוף וביסוסם, באופן המאזן את החוויות הקשות מונע או מקטין את "השאיבה שלהם" ומסייע בתהליכי עיבודן. גם מודעות ותשומת לב ללא התערבות, למקום מכווץ או כואב עשוי להביא לשחרור ספונטני של אותו כאב, או אנרגיה תקועה. שחרור יכול להיות – רעד, בכי, זרימות, נשימה עמוקה, פיהוק, צחוק ועוד.

הטיפול עושה שימוש בעיקרון ה- "מטוטלת" על ידי מעבר הדרגתי של תשומת הלב בין תחושות שליליות (הנובעות מ- "ממערבולת הטראומה"), לבין תחושות חיוביות (הנובעות מהמערבולת הנגדית "מערבולת ההחלמה"), על הזיכרונות והמשמעויות המקושרים להם. הליך ה- "מטוטלת" מאפשר שחרור של האנרגיה האצורה. קבלת השחרור של אנרגיה אצורה זו כטבעי וחשוב, מאפשרים – הקלה, רגיעה, העצמה, וחזרה לאיזון טוב יותר של מערכת העצבים – למצב של חוסן גמיש יותר (RESILIENCY).

העבודה נעשית מתוך "אזור הנינוחות" המתאים למטופל, להחזרת האמון בגוף ותחושת השליטה העצמית, באופן שמאפשר למטופל לזרום יותר עם החיים, כשהטראומה אינה מהווה עוד מחסום, או שהשפעתה קטנה.

השימוש בדרכים אלה בטיפול מאפשר –

• שחרור, הקלה, רגיעה, העצמה ועיבוד החוויות הקשות, החזרת האמון בגוף ותחושת  השליטה העצמית. זאת באופן שמאפשר יותר לזרום עם החיים, כשהטראומה אינה מהווה  עוד מחסום.
• פיתוח קשב והתמקדות במתרחש בגוף, דרך תחושות הגוף והFELT SENSE –  ("התחושה המורגשת") כדי לאפשר חוויה פנימית שלמה יותר.
• הרחבת משאבים ומקורות כוח וביסוסם בתחושות גוף חיוביות ובמציאת מרחבים  בטוחים פנימיים.
• שמירת איזון בין המשאבים לבין ההצפה של זיכרונות טראומטיים או תכנים מעיקים.
• מעבר הדרגתי בין תחושות שליליות ותחושות חיוביות, על הזיכרונות הטראומטיים  – והמשמעויות המקושרות להם.
• קבלת השחרור של האנרגיה האצורה כטבעי וחשוב.
• הבנה וזיהוי של מנגנוני התגובה לטראומה ודפוסי ההתמודדות בהמשך.
• מתוך ההקשבה הפנימית, יכולת זיהוי קושי (הצפה של מערכת העצבים) ומתן מענה –  טיפול עצמי או זיהוי צורך ופניה לעזרה מקצועית.
• הרחבת יכולת החוסן וההכלה על ידי למידת ויסות גופני-רגשי ופיתוח יכולת  ההרגעה העצמית.
• חיזוק עמידותה וגמישותה של מערכת העצבים בהתמודדות עם אירועי חיים קשים בעתיד.

שיטת ה-SE מתאימה –

• כטיפול ייחודי בנפגעי טראומה (טראומות כמו- פגיעות מיניות והתעללות, אלימות  במשפחה, טראומת קרב ועל רקע פיגועי טרור, תאונות דרכים, התערבויות רפואיות  ועוד).
• במתן כלים למניעת היווצרות תסמונת פוסט-טראומטית, או תגובות מורכבות למצבים  מציפים.
• לטיפול במצבי לחץ שונים או יומיומיים, (בעיקר לאור "המצב").
• לפיתוח והרחבה של משאבים ומקורות כוח אישיים להתמודדות וביסוסם בגוף.
• בשילוב בטיפול ארוך עם כלים מילוליים ולא-מילוליים.
• כטיפול קצר מועד ממוקד.

דרך העבודה הזו משרתת גם את צרכי המטפל-

בצד הרחבת הבנתו הטיפולית את המטופל היא מציידת אותו בכלים לטיפול עצמי  ולשמירה על עצמו מפני טראומטיזציה משנית מעצם חשיפתו לחומרים טראומטיים של  המטופלים. היא מעצימה אותו ומרחיבה את יכולות ההכלה והויסות העצמי, מאפשרת  לו כלים זמינים לטיפול עצמי בעת הצפה ומכאן את יכולותיו הטיפוליות.

לפרטים:

מירב טל,
טלפון/פקס:04-8246927 / 052-251882