לפעמים כשמבינים נהייה יותר קל. הכאוס מבלבל, ההסבר נותן נחמה. התופת הזו שבה אנו מצויים דומה לסיוט אחר.
עבור אנשים שנפגעו בעבר מתקיפה מינית, המציאות העכשווית יכולה להיות מטלטלת שבעתיים.
יש מרכיבים דומים בין מאורעות ה 7 באוקטובר לתקיפה מינית:
בנוסף על מעשי האונס שבוצעו, השתלשלות הארועים כולה מזכירה מאפיינים של תקיפה מינית: פריצת הגבולות, המפגש עם הרוע האנושי, ההשארות לבד ואפילו השבי.
פריצת הגבול ואובדן הביטחון- בתחילת המלחמה נפרץ הגבול של המדינה. יש דמיון בין גדר של מדינה לבין גבולות של הגוף. הגבול מסמן מה שייך לאדם ומה ברשותו, ונועד לייצר הגנה.
בתקיפה מינית, הנפגע/ת מפסיקים להיות הבעלים של עצמם, הביטחון האישי מתערער, והם נפגעים פיזית ונפשית.
הרוע האנושי ואובדן האמון- מחבלי החמאס התייחסו לילדים, קשישים ואזרחים, בלי חמלה אנושית, כאשר הם לא הצליחו לפרוץ לממ"דים הם העלו אותם באש. הקוד האנושי, שמצווה על אנשים לנהוג בחמלה לחסרי ישע, נעלם. המציאות זיעזעה את המדינה.
כך גם בתקיפה מינית, המפגש עם הרוע האנושי פנים מול פנים, מכאיב מאוד. יש חוקים מסוימים הנהוגים בחברת בני אדם, כאשר מפרים אותם, האמון בבני אדם מתערער.
ההשארות לבד- כאשר נפגעים קוראים לעזרה והיא לא מגיעה, הפגיעה כפולה ומכופלת. במתקפת חמאס תושבי העוטף זעקו לעזרה שאחרה לבוא, הנזק האדיר נעשה, והתחושה הייתה של הפקרה.
בתקיפה מינית, לרוב הנפגעים אין יכולת לעצור את התקיפה בכוחות עצמם. אם נפגע/ת מספרים על כך לבעלי תפקיד והם מצידם לא עושים מאומה, הנפגעים יחושו זנוחים לגורלם.
במלחמת ה 7 באוקטובר, קרה דבר נוסף, פעוטות וילדים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, נלקחו בשבי.
האם גם השבי הוא חלק מתקיפה מינית?
כאשר מדובר בתקיפה מינית מתמשכת, הנפגע/ת נמצאים במצב של איום וחוסר ביטחון קיומי, והם בחזקת אסיר, השבוי בכלא של התוקף, גם אם הכלא אינו פיזי. הנפגעים עשויים להפעיל מנגנונים שעוזרים להם להתרחק נפשית מהאירועים ויוצאים לגלות פנימית.
כאשר המציאות משתנה, הסכנה חולפת והנפגעים כבר בטוחים, עדיין יש אפשרות לשבי של התודעה כיוון שהפגיעה נצרבה עמוק בנפש. הפחד, הבושה והאשמה כל כך חזקים, שהנפגעים עשויים להתנתק מהכוחות שלהם, וליצור חיץ פנימי בינם לבין החיים.
והיכן מסתתרת התקווה? אולי דווקא בהתפכחות?
ההתפכחות כשלעצמה היא כואבת ומבהילה, ושומטת את הקרקע מתחת לרגליים אבל, הכרחית להמשך צמיחה. ההתפכחות שהתרחשה במישור הלאומי יכולה להתרחש גם במישור האישי.
שורדי תקיפה מינית, קיבלו מנה גדושה של תזכורות במלחמה הזו. תופי המציאות הלמו בכוח על האוזניים, העיניים והלב. הסרטונים, הראיונות והעדויות, בנוסף על היותם מבעיתים, העצימו את התחושות שטרם זכו לריפוי.
נפגעי תקיפה מינית יכולים לרכב על הדרקון, ולנצל את התופת לריפוי. הזעזוע יצר שבר, דרכו ניצנים של תודעה חדשה יכולים לצמוח. הרוח האנושית חזקה יותר מכל שבר. החושך לא יוכל לעבור בשער בו נכנס אור התודעה, ודי לאחוז בתקווה כדי לנצח.