הקדמה
מילה דיווחה כאן בפורום, זה לא מכבר, על כך שהיא הגישה תלונה במשטרה נגד זה שפוגע בבתה.
החל מהרגע שקראתי זאת גמלה בליבי החלטה "להגיש תלונה" גם כן.
אין לי מושג אם זה שפגע בי חי או מת, וחוק ההתיישנות ודאי חל על "תלונה" מן הסוג שאני מגיש,
לאחר שנים כה רבות.
את התלונה/מכתב הזו אני מגיש, בדמיוני, כנגד מי שפגע בי, מתוך נסיון להסיר מעט מרגשי האשמה
מעל כתפיו הצרות של יוסי הילד הזה שבי, שנושא אותן כל השנים, שלא באשמתו.
זה נסיון ראשון שלי כבוגר, לומר לילד יוסי: "די, יוסי, אינך אשם, אני כאן כעת כדי לשמור
עליך, לא עשית שום רע, האיש הזה עשה לך דברים רעים, בוא אחבק אותך, לא אתה אחראי!"
היום הוא קצת יום חג בשבילי, היום אני מתחיל להשיב מלחמה אל מול תחושות האשמה שתוקפות ומכלות
בי כל חלקה טובה, ושגורמות לי לשנוא את הילד שהייתי פעם.
אני מרגיש שיש טור של חיילים שנמצאים לצידי וצועדים איתי, כדי לעזור לי בקרב הזה, וחיילים
אלה הינם אתם, האנשים החכמים והאמיצים של הפורום הנהדר הזה, שלא מניחים לי ליפול.
תודות !
תבורך מנשים אילנה שמשכילה לקיים, מתוך איזון מדויק של שכל ורגש, את קבוצת התמיכה הנהדרת כאן.
תודה לך ,אילנה, על שתמיד השארת בפני דלת פתוחה, גם בשעות השפל שהיו לי בפורום, כשלא הבנתי
דיי את כללי הנימוס כאן, לא חששת לומר לי בפני מה לא בסדר בהתנהגותי, ואני יודע עד כמה קשה
לומר לאדם מה לא בסדר אצלו.
יבורך כל מי שהושיט לי יד ושלח חיבוק ופרח וציור ותשומת לב.
אני מאד רוצה למנות את כל מי שעזר והושיט יד, אבל הרשימה ענקית, ואני חושש שמא אשכח ואפגע.
אף פעם לא הניחו לי ליפול, ותמיד היה מי שהושיט לי יד ברגעים קשים.
תודה !
מאי 2001
מכתב אל האיש שפגע בי
שלום לך אביתר
לא מגיע לך מכתב מנומס כפי שאני כותב אליך כעת, אבל הנה לפניך ניצב הילד שבו פגעת ואותו
ניצלת, ילד שהפכת אותו למנומס האולטימטיבי.
ילד ששתק במשך 39 שנים מתוך תחושת אשמה ובושה נוראיות, ילד שלקח על עצמו את האחריות למעשה
המכוער שעשית, אתה עשית!!!
ילד שגדל פיזית אך נותר ילד במשך כל השנים הללו, ואתה הוא האשם בכך,
ילד המבקש להפנות אל עבר פרצופך אצבע מאשימה ולזעוק בפניך את חפותו.
"אביתר המוצץ", זה היה שמך, לא ידעתי אז שזהו שמך, הכרתי אותך רק כאביתר, ורק לפני כשנה
נודע לי מפי חבר מה היה הכינוי שלך. גם לו ידעתי אז שזהו הכינוי שלך, לא יכולתי להבין את
משמעותו.
אביתר המוצץ, למה ניצלת אותי כך, איך הנחת לי, ילד בן עשר, לעמוד לפניך כך, עם מכנסיים
מופשלות, ועשית בי את מה שאהוב עליך?
איזה מין מנוול היית, איך לא חשבת שנייה אחת אפילו על מה שאתה "מעניק" לי,
תחושות אשמה, רגש נוראי של אחריות על חטא שלא אני חטאתי, וגוש שחור של לכלוך הדבוק אל נשמתי
שנים רבות כל כך, ועוד אין לי כל מושג איך להתחיל לנקותו.
חשבתי אז שאתה אוהב אותי ושאתה חבר שלי, אבל רק את גופי רצית, כדי להפיק ממנו הנאה, ולא יותר
מכך, נתת לי כסף כדי לפתור את מצפונך הרע, ובכך זרקת על כתפי את האשמה הנוראית, הפכת אותי
לאנס, ואתה יצאת, בעיני, נקי מהסיפור.
אתה הוא, בעצם, מי שמלוכלך בכל הסיפור הזה, אביתר המוצץ !
אתה הוא האנס, ואני הקורבן שלך !!!
חשבתי שאהבת אותי !!!
ואני בעצם הייתי רק בובת מין בשבילך, לא בובה מפלסטיק, אשר ,מן הסתם, מנפחים באוויר מהשסתום.
אתה, את הבובה שהשגת לך, "ניפחת" באמצעות כסף שהענקת לה.
לא בובת מין מפלסטיק הייתי, אלא בובה משובחת עשויה בשר ודם, שניתן לחוש את חום הגוף שלה, וזה
בודאי היה לך נעים בהרבה מאשר לבלות עם בובה שעשויה מחומר מלאכותי.
אתה ידעת איזו הנאה מינית עצומה ניתן להפיק מגוף של ילד צעיר ותמים, ואני לא ידעתי, ולא
הבנתי, ואתה לא אמרת איזה מחיר אני הולך לשלם על מה שאתה עושה לי.
אני, בתמימות הילדותית שקיימת בי גם כיום, שואל אותך מה הרגשת ומה חשבת כשעמדתי לפניך עם
מכנסיים מופשלים, ואתה כורע ברך לפני ונהנה לך, (וגם אני, כן, גם אני נהנה מן ממה שאתה עושה
אבל מי חושב בכלל על בובת מין שהוא מבלה אתה? מה בכלל איכפת לו ממנה? מי מביא מתנה לבובת)
מין? מי מחבק אותה באהבה?
לא היה לך איכפת ממני, אביתר !
אתה בגדת בי, בילד שהאמין ובטח בך!
לא, אביתר המוצץ, לא אהבת אותי, לא חיבקת אותי אף פעם, ולא הבאת לי מתנה, לא איכפת היה לך
ממני כשרצית להיות גם בין רגלי, ולא איכפת היה לך שזה לא נעים לי ושורף,
ואני הייתי חייב להסכים לכך, כדי להמשיך ולקבל ממך את הכסף המטונף שלך, כסף שעיוות את מוחי
ואת נשמתי, כסף שהפך אותי לאדם כנוע ומתמסר.
לא איכפת היה לך מהמבוכה שלי, כילד בן עשר, כאשר ליטפת אותי בין רגלי, כשאני עומד ליד שולחן
המשחקים ההוא במועדון שבשכונה, ולא היה איכפת לך שאולי מישהו יראה מה שאתה עושה לי, ואני
אתבייש, וכל כך התביישתי, אבל הייתי מוכרח להמשיך להתמסר לליטופים האלה כדי להמשיך ולקבל את
הכסף שלך.
וגם על הליטופים האלה שילמת קצת, כדי להיות עם מצפון נקי, כך אני מבין כיום.
לא רק אל גופי חדרת, נכנסת גם אל נשמתי, נשמת ילד תמים בן עשר שחיפש אהבה אצלך, ואתה גבית
ממנו מחיר אסטרונומי בעבור ה- "אהבה" שנתת לו.
נכנסת ודרסת ברגל גסה וכבדה את נשמתו של הילד ההוא, וגרמת לי לשנוא אותו כל חיי, כי הרי הוא
האשם, אתה דאגת שכך הוא ירגיש, הילד הזה, ואתה תצא נקי, אתה יצאת האיש הטוב, בעיני, במשך כל
השנים המעוותות האלה.
ואני עוד המשכתי להתגעגע אל "אהבתך" הבזויה והמשחיתה, ואל ההנאה הפיזית המעוותת שהענקת לי.
לא אהבת, לא חיבקת, לא הבאת מתנה אף פעם !
הכעס על שלא אהבת גדול כעת מן מהכעס על שאנסת אותי, ואני חושב על גודל העיוות שגרמת למוחי.
"מי שאוהב לא עושה דברים כאלה", רק היום אני משנן לעצמי, מנסה להחדיר למוחי, ועוד חי באשליה
שאהבת אותי, מאוכזב מן ההכרה בכך שכלל לא אהבת.
לא אהבת אותי, רק ניצלת אותי. בגדת בי, בילד שהאמין ובטח בך!
נתת לי ירושה בצורה של ידיעה שאין אהבה בחינם ועל כל גרם של אהבה עלי לשלם במשהו, כי "על
אהבה משלמים" כך לימדו אותי מעשיך, הלוא שילמתי באמצעות גופי על "אהבתך".
ואתה אולי הוא זה ששלח אלי את האיש השני שגם הוא אנס אותי, אתה סיפרת לו שאני עובד בזה?
לא כואב לי כעת כשאני כותב את דברי, לא, אביתר, גם את המעיין שאמור להזין את תחושות האהבה
והכאב על הפגיעה בילד התמים הזה אטמת ברוע ובאטימות לבך הבזוי.
מתי אתחיל לשנוא אותך ולאהוב את הילד שהייתי, יוסי, ילד נקי ותמים שטימאת את גופו ואת נשמתו,
וגרמת לי לשנוא אותו על חטא שלא חטא.
רק במעשה אחד ויחיד אני מתגאה ביוסי הילד ההוא,
הוא זה שהבין ועזב אותך, הוא זה שהבין, כילד, שאסור לו להיות אתך, ואתה התחננת והוא לא נכנע
והראה לך את גבו, כיאה לך!
אני בז לך !
יוסי
התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה
אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים.
במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.
רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?
אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את
שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com
~ חזרה לעמוד החדרים ~
דף הבית
אתר מקום פעיל משנת 1999 ומתעדכן באופן שוטף מאז.
ליצירת קשר - atar.macom@gmail.com