היום חזרתי לשם
למקום ההוא
לא יודעת למה
לא יודעת מה עבר לי בראש
אבל הייתי חייבת לחזור
הייתי חייבת את זה לעצמי
רגע לפני שאני מוותרת על האושר שלי
שהיום אני בטוחה שהוא לא יגיע.
רציתי לחזור לשם
זה מן דחף כזה
שאיני יכולה לשלוט בו
הגעתי לשם
רועדת בכל גופי
עמדתי על המדרכה
ועיניי מביטות לעבר המקום ההוא.
המקום היה מוקף גדר
כזו כמו של בנייה
ואני עומדת בחוץ
משהו אמר לי לא להיכנס
אבל זה השתלט עליי
הדחף הזה.
אזרתי אומץ
נכנסתי למקום דרך פרצה בגדר
כואב כל כך
קשה כל כך
פלאשבקים ותמונות הציפו אותי
התמונות החוזרות מאותו יום
כאילו זה קרה ממש עכשיו.
רוצים לשפץ את המקום
לעשות ממנו מסעדה
אנשים בטח יאכלו שם
יאכלו במקום ההוא
במקום הזה שאנסו אותי בו
שהכאיבו לי כל כך
שהכו אותי, שהכאיבו לי
שהכריחו אותי לעשות דברים.
דמעות התחילו להציף את עיניי
לא יכולתי לעצור את הבכי
חתכתי שוב
כל כך כואב
כל כך שורף לי.
לקחתי דף מהתיק
ועם עט שהיה זרוק שם
כתבתי:
" יש למישהו מושג מה היה פה ?!
בטח שיש לכם מושג
הרי ראיתם את הדם שלי שהתייבש
שם... על השולחן "
לקחתי מסמר
ובעזרתו תליתי את הדף הזה
עם המילים האלו
על המשקוף של הדלת.
ברחתי בריצה מהמקום
רועדת בכל גופי
לא יכולתי להפסיק לבכות
עדיין לא יכולה להפסיק
חזרתי הביתה
להתקלח
הרגיש לי מאוד מלוכלך
מאוד מזוהם
מאוד כואב...
עדיין כואב
גם אחרי 7 וחצי חודשים..
