כבר לא יודעת
לא יודעת מי אני ומה אני
רוצה לצרוח הכי חזק כי כואב
ואני לא מצליחה
מפחדת
מהכל מכולם מעצמי
מפחדת מאי-שפיות
מפחדת להתעורר בבוקר
ולגלות שבכלל לא ישנתי
שהכל היה מעין חלום יפה
כאילו הכל בסדר ולא קרה כלום
אבל בעצם קרה הרבה
הכל קרה וכלום לא קרה
אני רוצה לברוח
לברוח כל כך רחוק
עד שלא יוכלו לראות אותי
אבל אי אפשר
זה קשה לי מדי
פשוט לקום ולעזוב הכל
כמעט חתכתי אתמול
אבל מעט השפיות שנותרה בי
גברה על החולשה שכל כך מפחדת ממנה
זה כואב
כואב מאוד מאוד
ואני מרגישה שאני כבר לא מצליחה
לעלות חזרה למעלה... מתמוטטת...
ושוב הדמעות...
