רע לי!
כל כך רע
וכבר לא יודעת איך להתמודד עם הרע הזה
אלו דברים שהדחקתי כל כך עמוק שעולים פתאום
ופתאום הפלאש-בקים והסיוטים הרבה יותר קשים
הרבה יותר כואבים
כאילו העלו את עוצמתם בכוונה כדי להכאיב לי יותר
כל האלימות שליוותה את הפגיעה
שניסיתי כל כך לשכוח אותה
כאילו לא הייתה קיימת
כל המאבקים בבילתי נמנע
כל המכות. לפני. והסכין.
אותה סכין שאיימה עליי ודקרה אותי.
פתאום הכל עולה שוב
ואני לא רוצה. לא רוצה לחשוב יותר.
כי באמת שהתחלתי להתמודד עם הפלאש-בקים והסיוטים
אפילו היו לי לאחרונה כמה לילות שקטים וטובים
אני כל כך רוצה להגיד כבר שהתגברתי- וסופית.
אבל זה לא כך וזה כואב אף יותר.
אני באמת רוצה לעזור לעצמי אבל לא יודעת איך..
והפלאש-בקים האלה עכשיו, והם כל כך חזקים.
וההארה שבסיוטים. כל כך כואבת.
כל כך הרבה דברים חדשים וכואבים
עולים שוב ושוב בלילות..
וזה כאילו מבטל את כל ההתקדמות שלי
כאילו חזרתי לנקודת ההתחלה
אפילו לפני נקודת ההתחלה..
זה מרגיש כאילו אני עדיין שם
למרות שאני יודעת שלא..
