הכל התחיל בגיל שמונה או תשע או עשר, אין לי ממש מושג. היום אני יכולה להגיד שאחי ניצל אותי מינית. אז כמובן שלא ידעתי שזה מה שהוא עושה. לוקח משהו שאסור לו, בלי רצון שלי, בלי שאני בכלל מבינה מה הוא לוקח לי. לקח את התמימות, את הילדות, את מי שהייתי. מאותו הרגע סגרתי הכל בקופסא, את עצמי, את הרגשות שלי, את מי שאני. התרחקתי מכולם, נהייתי ילדה סגורה, שקטה, לא מספרת, לא מתקרבת, לא מוכנה שיגעו בה, לא שינשקו אותה. היום אני חושבת שאולי זו היתה מבחינתי הדרך לשמור על השתיקה, כדי שלא ידעו, כדי שלא ירגישו, אבל מצד שני - זה היה צריך להיות הסימן הכי גדול שמשהו לא בסדר, שמשהו עובר על הילדה. לא יודעת אם ההורים שלי שאלו את עצמם את זה או לא, בכל מקרה, הם לא עשו עם זה דבר. ההורים שלי לא קראו את הפרק הזה בספר ההדרכה.

ההורים שלי לא קראו אותי.