למה היא בכתה ולי אסור?
לי אסור לבכות,
אני צריכה רק לשתוק יפה, ולא להפריע ולא
לבלגן ושאף אחד לא ישמע, וכמובן גם לא
לספר.

לי אסור,

אסור לי לבכות.

גם הוא חשב שאסור לי לבכות-

המון מקלחות, ידיים, חיוכים, כואב לי,
אבל אסור, אסור להגיד ואסור לבכות, הכל
בשקט בשקט,
שומעים רק את המים זורמים, את המים, ומדי
פעם מרגישים, אבל אסור, אסור לבכות.

הוא היה מטביע אותי באמבטיה, למה? לא
יודעת, אולי יודעת היום..רק היום, פעם
הבנתי שזה כדי לאמן אותי שלא אבכה.

המון המון מים על הפנים שלי, קרים חמים
קרים חמים וזה לא נפסק.

ידיים על הראש שלי, והוא מכניס אותי לתוך
האמבטיה המלאה במים, ואני עם עיניים
עצומות, בולעת את האוויר ולא פותחת את
הפה, כי אחרת אחנק-גם את זה למדתי,
תרגילים בהישרדות.

ואז הוא מוציא לי את הראש, ואני רוצה
לבכות, אבל אסור, כשהעיניים שלי מתמלאות
בדמעות הוא מחזיר אותי שוב לתוך המים,
ואני כמעט נחנקת, אבל לא נחנקת באמת,
רק..כמעט.

ושוב, אותו ריטואל...מכניס אותי למים,
אני כמעט נחנקת, אבל לא, מוציא אותי
מהמים, מביט לי בעיניים, בודק שאני לא
בוכה, שיורדות לי דמעות זה נהפך לגרוע
יותר..הוא מיד מעלה את הטמפרטורה של
המים, חם-רותח, על הפנים, על הגוף, המון
המון אדום, כואב לי ושורף לי, והוא אומר
"את רואה?", ואני בהחלט רואה ומרגישה,
ושורף לי וכואב לי, מיד מים קרים,
מרגישה שעוד דקה אני מתעלפת, מתישהו הוא
מתעייף גם, לפחות מזה הוא התעייף
מתישהו..עוצר את המים, מסתכל עלי, אסור
לי לבכות, אסור לי.

מנגב אותי, מנגב אותי, מנגב אותי, יותר
מדי מנגב אותי.

היא הייתה שם גם, היא אף פעם לא יצאה
מהבית בלעדיי, האמת-גם איתי היא לא ממש
יצאה מהבית, היא הייתה שם...שם, בבית,
בסלון, במטבח, אבל שם,
אז איפה היא הייתה?